|
||||
|
||||
אם נתייחס למערב שאליו אנחנו קשורים תרבותית, כלכלית ופוליטית, הרי שעד 1967 מעמדה של ישראל היה טוב ולאחר מכן התחיל להידרדר בהדרגתיות עד למצב שבו היא נמצאת כיום, מעין דרום-אפריקה חדשה. מי שמסרב לראות זאת ולהבין את הסיבות לכך, הוא זה שמסלף את ההיסטוריה. |
|
||||
|
||||
להד"מ. ההפך הוא הנכון. מעמדה של ישראל היה מדורדר מאד לפני 1967 והיא גונתה בעצרת האום ובמועצת הביטחון בכל הזדמנות. "אום שמום" הקדום נולד עוד בשנותיה הראשונות על הרקע הזה. לשיא הדירדור הגיעה מדינת ישראל דווקא ערב מלחמת ששת הימים כשצרפת בראשות דה גול העמיקה את העוינות כלפיה. דווקא עם הנצחון הגדול במלחמת ששת הימים עלה מעמדה. גם דוח גולדסטון בא משום מה מעזה, מהמקום בו לא הצליחה לפתור את בעייתה הבטחונית ולהתמודד עם הירי שבא משם על ישוביה. לעומת זה לא כל כך שומעים ביקורת עולמית מכוון יו"ש בו חזרה השליטה המלאה לידינו (בלילה האחרון נעצרו שם 14 איש, נדמה לי, ואיש לא ביקר אותנו על כך). |
|
||||
|
||||
זה שמבקרים אותנו ברעש גדול על עזה לא אומר שלא מבקרים אותנו גם על השטחים. העצור שהוזכר בדיון הזה פועל ביו''ש, לדוגמה. |
|
||||
|
||||
מדוייק. כשאנו שולטים בשטח מבקרים אותנו ככובשים, אך כשלא אנו מותקפים כרוצחים. לפחות מבחינת דעת הקהל והמוסדות הבינ''ל ברור מה עדיף. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |