|
===>"הליברליות שמה לה למטרה לקדם את החירות ולא שום מטרה ערכית אחרת". כמו שכבר נאמר כאן, גם בתוך הליברליזם יש זרמים. קודם ציינו זאת במטרה לטשטש את ההבדלים. אני חושב שעבור מי שמעוניין להבין ולא רק להרגיש, כדאי דווקא לחדד אותם:
זרם אחד בליברליזם (נקרא פרפקציוניסטי) שם לו למטרה *לקדם* חירות - במובן של להוסיף אפשרויות בחירה. הרעיון הוא שאם יהיו לך יותר אפשרויות בחירה (נגיד סוגים שונים של בתי תפילה) אז תהיה יותר בן חורין. לכן על המדינה לפעול (כלומר להשתמש בכוחה) כדי להוסיף אפשרויות בחירה.
זרם אחר של הליברליזם (נקרא פוליטי) טוען שגם המטרה ל*קדם* חירות היא מטרה - ולכן אסור למדינה לאמץ אותה. הזרם הזה מעדיף מדינה ניטראלית שלא מקדמת שום מטרה, אלא רק דואגת שאיש לא ייחסום מטרות של אחרים ושמי שרוצה (החברה האזרחית) אפילו יוסיף.
ההבדל דק. אבל קיים.
לי נראה ש (א) שלך קרוב מאוד ל- (3) שלי, יחד עם הניטראליות שציינתי.
לגבי (ב), אני מסכים שרוב החוקים הליבראליים הם מסוג "אל תעשה", אבל לא הייתי מוציא את כל כללי "העשה": למשל, החוק "שלם מיסים למימון המשטרה המגינה על חירותך" הוא חוק "עשה" שנראה (לי) ליבראלי.
אתה צודק לגבי עיוות השפה ("שיחדש") האנטי-ליבראלי. וזה מרחיק גם מעבר לדוגמאות שלך. זה לא רק ש"חירות השחיה" שלך מחייבת אותי לממן לך מנוי בברכה. כשהשילטון "חופשי" לשחק במילים הוא יכול לקבוע שהחירות האמיתית היא עבודה למטרה משותפת (שהשליט קובע) ומכאן שתהיה יותר חופשי אם דווקא נאסור עליך לשחות בבריכה.
בקיצור, כשאתה רואה אדם שמגדיר עבור אחרים מהי חירות ומבקש לכפות אותה עליהם, דע שלפניך עריץ.
|
|