בתשובה לחשמנית על מונית, 07/10/09 15:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מחקו את היצירה שלך? קשה לי להאמין. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לא, לא... ברגע הראשון לא הבנתי למה את מתכוונת. תגובה 526677? לא, זאת לא "יצירה" :-], אבל, בכל מקרה, לא מחקו אותה. אתמול מחקו דיון ועוד פתילון בעניין עדין כלשהו אבל אני מניחה שאם אסביר לך ימחקו שוב, אז נעזוב את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, התכוונתי לתגובה ההיא ואני שמח לראות שלא מחקו אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, אתה באמת לא אשה. כבר חשדתי שלנשים כאן יש איזה קוד סודי לזיהוי מגדרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצטנעות באייל? אז מה זה אם לא יצירה? במה זה פחות יצירה מ"שיר שיר עלה נא בפטישים נגן נגנה"? נחמד, המשחק הקטן בכותרת. ומשהו מהצד: איך את יודעת שהאייל האלמוני הוא אשה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהצד: מה זה משנה, לעזאזל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה "לעזאזל"? למה בזמן האחרון הטונים עולים מכל דבר קטן? העניין של ההתייחסות המגדרית לתגובות אלמוניות: אולי זה לא משנה אבל זה קצת מסקרן, גם אותי, פשוט סקרנות טבעית. וזה לא רק אני והאלמוני- עובדה שבאייל כבר עסקו בשאלות האלה בעבר. אתמול היה קצת אקשן לרגע בהשתתפות החשמנית ואלמונים עד שהמערכת מחקה את הכל ויאללה, חוזרים לאפרוריות הרגילה. בתור אייל נאמן אני קורא כבר כמעט רק מתוך הרגל את ההתכתשויות הנצחיות על כלכלה ופוליטיקה, וזה כמו איזה עונש. כאילו שאיזה כוח עליון יגרום לך לשבת בישיבות של מפלגת הגמלאים. אז מה יש אם חוזרים קצת למגדר ויצירתיות ונושאים חביבים וקלילים כאלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה בזמן האחרון חושבים על כל תופעה שהיתה מאז ומתמיד שהיא עניין של הזמן האחרון? (לעזאזל) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה החדשים. פעם לא היו חדשים. רק ישנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהתופעה הזו קיימת מאז ומעולם. בשיעור הסטוריה בכיתה ה' סיפרו לנו על חרס אכדי (נניח) מ2500 לפנה"ס, שמצר על כך שהולך ופוחת הדור, והנוער של היום חסר חינוך וערכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(נראה לי שירדן היה מודע לרפלקסיביות של טענתו.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אויה, נעלמה מכאן תגובה שלי... ניסיתי להסביר בה מדוע מרגיז אותי שפניה-בנקבה מנקרת עיניים; כאילו חייבים להניח מראש שדובר בלתי-מוכר הוא זכר, ושנקבות הן יצורים נדירים שנצרכים לתיוג מיוחד. מי שחשוב לו לחשוף את מינו, יתכבד ויציין זאת. אם לא ציין במפורש, אפשר לפנות אליו באיזה מין שנבחר, ואל-לו לראות בבחירה כלשהי משום עלבון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר גם לפנות אל מי שאינו מציין את תוארו כאל דוקטור X או פראו פרופסור Y. אפשר גם להדביק מקצוע לאמו של מי שלא ציין את משלח ידה של הורתו. אפשר להניח הרבה דברים על מי שלא צרף את הרזומה שלו לתגובה. הנייר (וכמוהו המסך) סובל הכל. אלא שבנוסף לשיקול "מה אפשר" כדאי להוסיף את השיקול "מה ראוי", והראוי הוא לא להניח דבר, אלא להשתמש בברירת המחדל. לגבי מגדר, ברירת המחדל של השפה העברית בפניה לקבוצה מעורבת, או למי שמגדרו אינו ידוע, היא פניה בלשון זכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שלא ראית את התגובה שעפה. היא היתה נותנת לך עוד כמה רעיונות יצירתיים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שמסתבר שהמסך *לא* סובל הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר יותר שמת לי הדפדפן בטרם אישור התגובה, מאשר שהשתמשתי בשפה לא ראויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה נקלטה והופיעה, ומי שהספיק קרא אותה לפני שנמחקה. הסברת ל"אלמוני אחר" למה השאלה הפשוטה והמנומסת של האלמוני מתגובה 526905 מרגיזה אותך - הסברת, הסברת, אבל זה עדיין לא מובן ונשמע הזוי ומלא בהנחות שלא ברור מנין הבאת אותן. בסוף גם שאלת אותו, את "אלמוני אחר": "אגב, האם אתה הומו?". משום מה, ענייני בירור מגדרי, שאלות והערות או תיקונים בנושא (תגובה 525997, תגובה 526003) - דברים שהם רגילים וטבעיים באייל ונובעים בעיקר ממבנה השפה העברית, נראים לך מרגיזים, ולעומת זאת להפנות שאלה ישירה בנוגע להעדפה המינית של מגיב - דבר שהוא *לא* מקובל כאן - זה דווקא נראה לך לגיטימי. מוזר, מוזר בהחלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה, באמת סיימתי בשאלה אישית בלתי-רלוונטית זו. ובכוונה - כדי להדגים מדוע בירורים כאלה הם מטופשים ומפריעים לדיון. מצער שאתה (והמערכת) לא הבנתם שמדובר בתגובת-מראה (אם כי מראה מגדילה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בירורים נורמליים הם לא מטופשים. לכל היותר אפשר לא להגיב להם ולהמשיך הלאה, והאלמוני לא התרגש כשלא הגיבו לשאלה הזאת ולא המשיך איתה. ומה שאת עשית זאת לא תגובת-מראה, זאת פשוט קצת גסות רוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה עושה בקומו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שקצת קר בשביל לגלוש באגם, אני גולש באייל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מזמן קיבלתי מייל שנפתח במילים: Dear Dr. Ori לרע המזל ההמשך היה פחות משעשע.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על החיטוט, האם את מתגובה 339379 ומתגובה 333607? (אם כן, את נמצאת כאן יותר זמן משתיארתי לי, וזה קצת הפתיע אותי עכשיו כשסרקתי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו לא, הייתי כאן כבר אז, אך זו לא הייתה אני. בניגוד לדוברת שם אין לי שום בעיה כשפונים ל''אייל האלמוני'' כזכר. להיפך. מי שחשוב לה להיזכר כנקבה, שתתכבד ותבחר ניק נשי. יש לי בעייה כשפנייה בנקבה נחשבת לעלבון או לאירוע מיוחד שמצריך הוכחות ודיפלומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, "שיר העבודה" (כחול ים המים), עכש"י, נכתב באמת כפארודיה על סימפוניית הפטריוטיזם הציוני, ונדמה לי שאלתרמן עצמו לא היה קורא לו "יצירה"... :-] ___ מה זו יצירה? זה הרגע ההוא שבו משיל המשורר קליפותיו בזו אחר זו ומתערטל והולך לעין השמש עד עריה ועירום עד אם אין לו עוד אלא כנותו ואומץ ליבו, כסות לבשרו ועוד עליו אז לסיים המלאכה: לירוק דם. ויתערב דמו בדם קוראיו, אולי בדם האנושות, ובכך נמצא הוא מעלה עצמו לעולה על מזבח הקיום החי והנושם, צרותיו ויסוריו וכל כאבו עלי אדמות ורווח להם ולו מכל מלאכתו אשר עשה. ___ מכתם הנונסנס ההוא שבו איימתי שאברח פאריזה עם העלמה עליזה, נולד מתוך אסוציאציה שנוצרה אצלי כשראיתי את המילה "כרמיזה" בתגובה 526673, למילה הארמית "כורמיזא" (אגרוף). יש בו חריזה ומשקל טובים ואיזון עדין בין משלבים לשוניים שונים, החל מן הפומפוזיות שבציטוט ארמי ועד להטיות סלנג עכשווי. מבחינת "מה רצה המשורר לומר", יש בו איזשהו ביטוי לכמיהות שלי, מיניות ואחרות, אך ככלל - משקלו משקל נוצה. דיון 3146, לדוגמה, הוא ההיפך הגמור: לדעתי, אמנם, הוא כתוב רע, בהשוואה לשיריה האחרים של המשוררת - אך הוא עומד בגבורה בכל הקריטריונים שהזכרתי כאן. הוא עשוי, ללא ספק, מחומרי חייה האמיתיים, הטראגיים, הכאובים, של הכותבת, גליה אבן חן - והוא מתאפיין בחשיפה כנה ובאומץ. אם אגייס את כל רוע הלב הדרוש לשם משפט צדק, אומר כך: דיון 3146 - משקל כבד, תוכן בלי צורה. תגובה 526677 - פחז וריקנות, צורה בלי תוכן. עכשיו קאפיש? :-] (אה, והשיר כאן, בתגובה זו - אני משערת שכשיר, אולי הוא אפילו לא יכול להיקרא שיר. מביני דבר מוזמנים לקטול אותי..) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההסבר ובאמת לא ידעתי שהשיר של אלתרמן הוא פרודיה. אני לא סמכות בתחום כך שאגיד רק דעתי, דעת הדיוט. השיר בתגובה הזאת. אני לא יודע אם הוא שיר או לא (למה לא?), אבל הוא עשה לי קצת צמרמורת (וגם לאשתי), כך שכנראה שהצלחת לעשות בו משהו נכון. גם את השיר במדור השירה אני מעריך, אני לא יודע למה את מתכוונת, במה הוא כתצוב רע, אבל הוא מתאר בהצלחה בעיות בקשר הזוגי. בסופו של דבר כל מה שאנשים יוצרים הוא יצירה. ובקשר לשיר עם החרוזים, את מתארת את התהליך שעבר עלייך עצמך אבל שוכחת את הצד של הקוראים- אם הקוראים נהנים כפי שאני נהנתי, אז אין סיבה לא לראות אותו כיצירה. חוץ מזה הומור נונסנס הוא מחלקה מקובלת ומכובדת ואין מה לזלזל בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעולם אין לדעת מה מתגלגל משיר מסוים (או, למען האמת, מכל טקסט שהוא), ויהא מבודח וקל דעת ככל שיהיה. פעם שרבטתי ''שיר'' בשעת נונסנס כמו זו הנוכחית והראיתי אותו בצחוק לחברה העוסקת בספרות. היא קראה אותו, אמנם, ברוח הנכונה, אבל אחת משורותיו נתקעה בזכרונה בעקשנות, וזמן לא רב אחר כך היא ציטטה לי אותה ושאלה של מי זה. אמרה שהיא ממש לא מסוגלת לזכור את שם המשורר, וזה הטריד אותה. כיוון שהתביישתי להזכיר לה במה מדובר, העמדתי פנים שהשורה אינה מוכרת לי, והיא המשיכה לשאול על כך חברים אחרים המתעניינים בתחום. שלא במפתיע, איש מהם לא זיהה את הציטוט, אבל חלקם גם הם המשיכו לדון בכך ועם הזמן שמעתי אותו מפי אנשים שלא היכרנו, לא היא ולא אני, כציטוט של משורר אלמוני... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, בניסוח קצת פחות מוצלח: http://benyehuda.org/bialik/bia053.html | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |