|
||||
|
||||
גם צפירות וגם הבהוב יכולות להיות פשוט אמצעי תקשורת. נשמע לי מקובל ורצוי להבהב לנהג שנוסע בשמאלי ולא שם לב לרכב שמגיע מאחוריו, או לצפור צפירה קצרה לנהג שלא שם לב שהרמזור התלף לאדום. מדובר מבחינתי פשוט במקבילה של "סליחה?" כמישהו רוצה לעבור אותי ברחוב עמוס (להבדיל מ"סליחה!?!?" או מרפקנות). אני בהחלט מעדיף שיצפרו לי או יהבהבו לי במקרים כאלה של חוסר תשומת-לב מצדי מאשר שימשיכו להמתין מאחורי ולחרוק שיניים. מצד שני, אני מכיר אנשים שרואים בהבהוב התנהגות תקופנית עוד יותר מהצמדות. לא מצליח להבין את זה. |
|
||||
|
||||
צריך להבדיל בין נהג שלא שם לב לכך שהרמזור התחלף, לנהג שפשוט לא נוסע מספיק מהר לטעמך. אולי הבעיה היא שאנחנו חורקים שיניים יותר מדי בקלות. |
|
||||
|
||||
זה בדיוק מה שאני אומר, צריך להבדיל. לא כל תקשורת בין נהגים היא תוקפנות. להפך, לחשוב שכל תקשורת היא תוקפנות זו גישה מאוד תוקפנית מלכתחילה – אתה מכיר את הנהגים שמתרגזים כל פעם שמסמנים להם לפנות את הנתיב השמאלי ומתחילים לעשות דווקא? |
|
||||
|
||||
למישהו יש יותר פרטים על המחקר? למה בדיוק הם מתכוונים ב"תוקפנות אינסטרומנטלית"? |
|
||||
|
||||
אני חושב שהכוונה לתוקפנות שמנסה להשיג משאבי דרך, בניגוד לתוקפנות לצורך ענישה, נקמה, ''חינוך'' או שעשוע. |
|
||||
|
||||
צפירות והבהובים הם צורה לא נעימה של תקשורת אפילו אם מנסים להשתמש בהם רק טיפה. נניח שמישהו ברחוב היה שואג עלייך "זוז!" בכל פעם שהיית הולך לאט מדי - איך היית מרגיש? (בהקשר זה, אלו שצופרים וצופרים וצופרים הם אלו שלא רק צועקים "זוז!" אלא גם חוקרים את העץ המשפחתי שלך). לפעמים זה בלתי נמנע, כשמישהו "נתקע" או "חולם". אבל משתמשים בזה גם אם מישהו לא נוסע מספיק מהר לטעמו של זה שמאחורה (למרות שאותו מישהו עשוי להיות כבר כך ב-20 קמ"ש מעל המהירות המותרת). |
|
||||
|
||||
אם תדביק על הפגוש האחורי של מכוניתך את מספר הטלפון הסלולרי שלך, אולי הנהג הנוהג מאחוריך יתקשר ויפנה אליך בזו הלשון "יסלח לי כבודו על ההפרעה, אבל אולי הוא מוכן במחילה מכבודו לפנות את המסלול השמאלי ולאפשר לי לעבור?" עד אז צפירות והבהובים הם הצורה היחידה של יצירת תקשורת בין נהגים. |
|
||||
|
||||
רעיון דבילי: בין מכוניות בפקק אפשר לדבר ב־bluetooth . |
|
||||
|
||||
כן, אבל הסוציומט הגדיר את המכשיר שלו כ''נסתר''. |
|
||||
|
||||
נכון. ובגלל שצורת התקשורת הזו היא לא נעימה, עדיף למעט בה ככל הניתן, ולחשוב פעמיים אם "פינוי הנתיב השמאלי" הוא משהו שמצדיק את זה (אם נהג נוסע 40 קמ"ש בכביש של 100, אז כן - צריך להגיד לו שמשהו לא בסדר). (אגב, אתה כמובן לא מדייק - יש לנהג מלפנים אמצעי תקשורת עם הנהג שמאחור - האיתות. זה רק הכיוון השני שבעייתי). |
|
||||
|
||||
בחיי שאני לא מבין מה כל-כך לא נעים בהבהוב קצר. חיווי ויזואלי, נקודתי, לא-פיסי. יכול להיות שלהרבה נהגים (לא דווקא לך) מה שמפריע זו החדירה לפרטיות של התקשורת והביקורת שמשתמעת ממנה, כלומר, עצם התקשורת ותוכנה, ולא הצורה שלה. איך היית מעדיף להעביר את הסימון הזה? הכיוון השני של התקשורת הוא איתות-כפול קצר, להעדפתי. |
|
||||
|
||||
אני, כמהבהב, דווקא רואה בהבהוב הרך והנעים שלי הנגדה מוחלטת לברוטאליות שבצפירה. |
|
||||
|
||||
ייתכן שאחרי שאני נכווה ברותחין של אנשים שמדליקים עלי את אורות הדרך למשך דקות (ובכך רק מקשים עלי לעבור נתיב, כי אני לא רואה כלום) אני נזהר גם בצוננין. |
|
||||
|
||||
לא לגמרי נכון. אפשר להבהב בכל ארבעת האורות. היו כמה פעמים שניסיתי לרמוזש בכך לנהגים מעצבנים (מאוד) מאחורי, אך הם לא הבינו את הרמז. |
|
||||
|
||||
אני מנסה, מדי פעם, להשתמש בזה כדי להפנות את תשומת ליבם של נהגים שהמאותת שלהם נשאר דלוק הרבה אחרי שהם כבר בצעו את הפניה או מה שלא יהיה. משום מה כמעט אף נהג לא מבין את הרמז. |
|
||||
|
||||
הבהוב קצר באורות הדרך, צפירה קלה או שימוש בכל פנסי האיתות, משולים לצלצול טלפון. לפעמים הצלצול מספיק, ואין צורך לנהל שיחה. בכביש, אם הצלצול לא מספיק, קשה מאוד לעבור לגוף השיחה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שיש כאן מדרג תקשורת: הבהוב קצר / צפצוף קצר - סליחה, אפשר לעבור? אורות גבוהים / צפצוף ממושך - זוז! הצמדות לאחוריים / עקיפה צמודה וחיתוך (+קללה) - דחיפה (+סטירה) אין פה קשר למהירות (מותרת או לא) גם אם אני נוסע ב-140 קמ"ש בכביש 6, אני משתדל לעשות את זה בנתיב הימני כל עוד אפשר ולחזור אליו כשמאחורי מגיח מישהו ב-160 קמ"ש, גם אם התכוונתי להמשיך ולעקוף גם את הרכב הבא שמרוחק ממני עוד 200 מטר. |
|
||||
|
||||
כדי שאפשר יהיה לשלוח לך הביתה דו''ח על מהירות. |
|
||||
|
||||
אולי את/אתה חולמני במיוחד, ואכן יש צורך לצפור לך, אבל אני יכול להעיד (כמי שגר במרכז תל-אביב), שרוב הצפירות הן אגרסיביות; אנסה להגדיר מתי אתה צופר אגרסיבי: א. כשאתה עומד אחרי מישהו ברמזור ואתה צופר עוד לפני שהוא התחלף מכתום לירוק (אופייני לנהגי מוניות ונהגי אוטובוס שמכירים היטב את הרמזורים).ובאופן כללי, כל המקרים בהם אתה קולט שבריר שנייה לפני הנהג שלפניך שאפשר כבר לזוז, וידך נלחצת אוטומטית לצופר. ב. כשאתה צופר לנהג שלפניך ברחוב שיש בו פקק תנועה או סמטה צרה ואין לך שום יכולת לראות מדוע הנהג לפניך מתעכב (זה המקרה שבו חלל הרחוב מתמלא לעיתים קרובות אינספור צפצופי סרק - תדמיינו מה שומעים הולכי הרגל, שאינם יושבים במכונית סגורה הרמטית). ג. כשאתה נוהג במהירות מופרזת ו"מזהיר" בצפירות את כולם מפני ההשתוללות של עצמך (אופייני לרוכבי אופנוע וקטנועים, אבל בהחלט גם מכוניות). אפשר לחשוב על עוד מקרים, אתם מוזמנים. |
|
||||
|
||||
אז זהו, שחוץ מב', אני לא רואה למה הצפירות האלה בהכרח תוקפניות. הן יכולות להיות פשוט אינפורמטיביות: "שימו לב, עוד שניה ירוק!", או "אשתי יולדת, פנו בבקשה מקום!" וכן הלאה. כמובן שהן *יכולות* להיות תוקפניות, אבל זה לא הכרחי. אפילו ב' מלמד משהו. זו צפירה אמוציונלית שמביעה תסכול או כעס. אנחנו מפרשים את זה כתוקפנות אז למה בחרת דווקא בדוגמאות האלה כתוקפנות? |
|
||||
|
||||
על העניין של "עוד (שבריר) שניה ירוק!", תשובתי שאין מדובר כאן במסירת אינפורמציה אלא בקוצר רוח מופרז, הצפירה במקרה זה אינה אלא זירוז אלים. (להוציא כמובן את המקרה הנדיר, שמיותר היה להעלותו כאן, של אדם הממהר עם אשתו הכורעת ללדת או סבתו הנוטה למות). ובאשר לכל מיני "צפירות אמוציונליות", על פי התפיסה שלי כשאתה מפנה את הזעם או התסכול שלך כלפי הזולת בצורה בלתי נעימה לו (בפרט כשאין פרובוקציה מצידו) זה אקט אלים. ובאשר ל-ג', כן, הצפירה היא אלימות משנית, נלווית לאלימות הראשית, ההשתוללות בכביש. |
|
||||
|
||||
(או המקרה העוד יותר נדיר, של אדם הממהר עם סבתו הכורעת ללדת) |
|
||||
|
||||
הבעיה עם ''סבתו כורעת ללדת'' או כל סיבה דחופה אחרת היא שכנגד כל אחד כזה עם סיבה מוצדקת יש לפחות חמישה עם סיבה פחות מוצדקת (''אני אאחר לפגישה חשובה'') ולא מעט כאלו שסתם היו שמחים לנפנף בתרוץ הסבתא כדי להגיע הביתה מהר יותר. |
|
||||
|
||||
שמעון העלה כאן רק ברמז עניין שאני אוהב לקחת בחשבון: בתוך ישוב הצפירה אינה רק תקשורת או תוקפנות בין הצופר לנצפר. יש לה נפגעי לוואי: הולכי הרגל ודיירי הסביבה. |
|
||||
|
||||
זהו, שע"פ החוק1 בתוך ישוב (כלומר בשטח בנוי, או מה שהחוק מגדיר כ"דרך עירונית") אסור לצפור, אלא כדי למנוע סכנה ברורה ומידית שאין דרך אחרת למנוע אותה. מישהו רוצה להמר כמה פעמים חוק זה נאכף מאז נחקק? ___ 1 יתכן שלא מדובר ממש בחוק, אלא בתקנה מתקנות התעבורה. זה לא כל כך משנה. |
|
||||
|
||||
אני זוכר, הקנס היה אדיר, אלף לירות. אחרי זמן לא רב הקנס היה מצחיק. |
|
||||
|
||||
מכתב למערכת הארץ לפני כמה זמן הציע לתקן תקנה שהצופר יעשה בתוך המכונית את אותו רעש שהוא עושה בחוץ. הכותב חשב גם שזה ניתן לאכיפה (במבחן הרישוי), ולדעתי ברור שלא, ועדיין כיוון המחשבה נהדר. |
|
||||
|
||||
הטסט בכלל לא בוחן את תקינות הצופר ( מנסיון). |
|
||||
|
||||
סבא שלי ז''ל נהג לומר שהרף עין הוא הזמן שבין הופעת האור הכתום ברמזור ובין הצפירה מאחוריך. |
|
||||
|
||||
ואותי לימדו שההוכחה לכך שמהירות הקול עולה על מהירות האור היא העובדה שעוד בטרם הגיע האור הירוק לעיניך, הגיע קול הצפירה לאוזניך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |