בתשובה לירון, 15/09/09 15:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבקש סליחתך על האיחור בתגובה. א. למיטב הבנתי אתה טועה בקריאת העובדות. מה שבטוח הוא שאתה טועה בהבנת עמדתי. אני חושב שאני יכול לתאר את עצמי כסוציאליסט בלתי מאמין. הייתי רוצה שהעולם יהיה יותר סוציאליסטי ושיוויוני, אבל אני לא מאמין שסוציאליזם "טהור" יכול לייצר שיטה כלכלית יציבה לטווח ארוך. כמו כן אני מאמין בניידות חברתית ובמדיניות "מתקנת" אך איני מאמין בשיוויון. בני אדם אינם שוים מרגע לידתם, וכל מי שאינו מכיר בעובדת יסוד זו טועה ומטעה. ב. ביחס לרפורמה של אובמה, אני סקרן מאוד לגבי מהותה, הצלחתו להעבירה ואם וכאשר תעבור לגבי הצלחתה בפועל. סקרנותי ו"התלהבותי" נובעות מהכרתי שמדובר בשיטה יחודית ונסיונית שהצלחתה בארה"ב עשוייה להוביל מגמה כלל עולמית של יציאת הממשלה מכלכלת הביטוח הרפואי. כל זה כמובן בתנאי שיוכח שהתערבות ממשלתית יכולה גם ל"תקן" את השוק ולא רק להחליף אותו. ג. מכאן ברור שהנחתך "שכסוציאליסט הרעיון שיש איזה "כשל-שוק" מיסתורי שדופק את המערכת - כשל שרק הממשלה תוכל לתקן, מאוד מצודד בשבילך." אינה במקום. אני שותף לדעת תומכי השו"ח לגבי חוסר היעילות והבזבזנות של מנגנון הממשלה הגדולה ולכן אין לי שום שמחה גדולה מהגדלת המעורבות הממשלתית. "כשל השוק" המובנה של המידע הא-סימטרי רק מסביר מדוע נדרשת כאן מעורבות ממשלתית (בין אם בצורה של מעורבות בשוק ע"פ אובמה או בצורה של רגולציה חלקית יותר או פחות ע"פ שאר העולם). ד. לדעתי הנחתך שהכשל הא-סימטרי הוא עניין תאורטי שאינו ישים למציאות היא שגוייה. בהסברים תאורטיים הולכים תמיד למקרי קצה המדגישים את העקרונות בטהרתם. ניתוחים יותר ריאליסטיים יוצרים תוצאות פחות חד משמעיות וברורות מבחינת הבנתן. זה מסביר מדוע שוק הביטוחים הרפואיים בארה"ב אינו מתמוטט לחלוטין, אלא רק מקרטע ממצב רע לרע ממנו. הכשל הא-סימטרי אכן צופה העלמות של עסקות כדאיות ("אפרסקים") והשתלטות של "לימונים". והרי זה בדיוק מה שקרה בארה"ב: אי קיומן של פוליסות ביטוח שוות לכל נפש בתנאים סבירים והפיכת השוק לשוק של פוליסות עם השתתפות עצמית נמוכה שעלותן הגבוהה היא ביחס הפוך לתנאים שהן מבטיחות. אילולא זה היה המצב, על מה נזעקו כל ה"קונסיליירי" של חברות הביטוח הרפואי. מה אכפת לבעלי החברות הללו אם אובמה רוצה לבזבז את כספי משלם המיסים על פוליסות שיהיו לכאורה פחות אטרקטיביות מהפוליסות שלהם? ה. כעת אני מגיע לשאלה הקריטית של מה קובע שמערכת הבריאות האמריקאית היא באמת כל כך גרועה. אני חוזר שוב להנחה הבאמת בעייתית שמה שקובע הוא דעתם של הלקוחות. ובעניין זה מספרם היחסי של אלו המרוצים ממערכת הבריאות האמריקאית וסבורים שאינה זקוקה לרפורמה רדיקלית, קטן יותר מהמספר לו זוכה מערכת הבריאות הלאומית המושמצת של בריטניה. לדעתי זהו נתון משמעותי ביותר (שכן אזרחי ארה"ב בניגוד לאזרחי בריטניה הם ש"בחרו" את תנאי הביטחון הרפואי שלהם). בדיון דומה על עניין אחר, כבר עלתה הבעייתיות של קריטריונים סובייקטיביים מעין אלו. תשובתי היא שבעניינים מעין אלו, רק קריטריונים סובייקטיביים הם רלאבנטיים. ו. בדיון כאן הוצעו קריטריונים אובייקטיביים כמו תמותת פגים. לדעתי הקריטריונים האלו מטבעם שהם עוסקים בזנבות הסטטיסטיים של הבעיות. "זנבות" אלו הם לחם חוקם של אמצעי התקשורת ומשתתפי השיח הפופוליסטי של זכויות ואינם תורמים מאום לדיון על כלכלת המונים רפואית או אחרת. קריטריון הפגים הוא בעצם חזית שמאחוריה מסתתרת ההנחה ששירותי הבריאות הם ענף אולימפי בו מתחרים על הצטיינות יתרה בתחום המחקר המדעי והידע האינטלקטואלי. זוהי גישה שהיא תואמת ותת-ענף של כלכלות אוטארקיות כמו הכלכלות הסובייטיות והפאשיסטיות. בכלכלות אלו יכול ההמון להסתדר בלי נייר טואלט ובלבד שליסנקו יהיה הסמכות בענף הגנטיקה ולא דרווין. כאשר מתכננים כלכלת בריאות המונית, בת קיימא וסבירה, השיקול של כמה פגים במשקל 50 גרם הצליחו לשרוד ומה תוחלת החיים של מושתלי לב-ריאות, לא רק שאינה מועילה, היא קונטרה פרודוקטיבית. כאשר רוצים לנהל משק בריאות סביר השאלה צריכה להיות מהם התנאים המיטביים שאנו יכולים לספק בעלות הנתונה מראש ולא מקומנו בטבלה כלל עולמית הכוללת את שוויץ ובנגלה-דש. במקום להכביר מילים כאן, אני מעדיף להשתמש בפרוזאיקה שאני מקווה שהקורא יבין את הקשר: לאחר הניתוח להסרת גידול סרטני שעבר אולמרט בחו"ל, אני מציע לגלגל בזפת ובנוצות, כל פוליטיקאי שידבר איתנו על הרפואה הישראלית המתקדמת או לכל הפחות להציע לו מיטה באחד המסדרונות של איכילוב או סורוקה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, עכשיו תורי להתנצל על התגובה המאוחרת. ראשית אני מברך אותך על כך שאתה לא רואה את עצמך סוציאליסט במובן הסובייטי. אני רוצה להתיחס לסעיף ו' שלך. כתבת: "כאשר מתכננים כלכלת בריאות המונית, בת קיימא וסבירה, השיקול של כמה פגים במשקל 50 גרם הצליחו לשרוד ומה תוחלת החיים של מושתלי לב-ריאות, לא רק שאינה מועילה, היא קונטרה פרודוקטיבית. כאשר רוצים לנהל משק בריאות סביר השאלה צריכה להיות מהם התנאים המיטביים שאנו יכולים לספק בעלות הנתונה מראש..." דווקא הגישה שלך היא גישה טוטאליטרית, גישה ששוללת את זכות הפרט לחיות, ומחליפה אותה בוועדה ממשלתית שתחליט למי יש זכות לחיות ומי אין זכות כזאת, הכל לפי שיקולי עלות-תועלת בשביל המדינה. הגישה הזאת לא ממומשת באמצעות "ועדת מוות" בנוסך שרה פיילין, אלא סתם בועדת סל התרופות, או בועדה שקובעת איזה טכנולוגיות לרכוש, או איך לחלק בדרכים אחרות את התקציב הממשלתי המוגבל. תוחלת החיים של מושתל לב-ריאות, או בהכללה החולה הקשה והזקן, אינה משפרת בהרבה שום סטטיסטיקה, ואולי אינה חשובה מבחינת לאומית. היא חשובה מאוד אם אתה במקרה בנו של החולה. זה בדיוק ההבדל בין גישה טוטאליטרית וגישה שרואה את האדם במרכז. מניעת טיפול רפואי טוב מחולים שהיו מוכנים ויכולים לשלם עבורו בשוק החופשי היא רישעות. (כתבתי זאת כבר בדיון הזה...) המערכת הממשלתית גם מוסיפה חטא על פשע ומסתירה את החסרונות שלה. בשער בית החולים לא תולים שלטי אזהרה כמו "זהירות: חסרים לנו מכשירי הנשמה." או "אנחנו עושים כמיטב יכולתנו עם הציוד המיושן שיש לנו." או "אנחנו מתמודדים עם בעיות הזיהומים שיש אצלנו במסגרת מגבלות התקציב ומבנה בית החולים". בתרבות סוציאליסטית (סלח לי) השיח הציבורי מצפה מהממשלה לספק שירותים בחינם. אתה לא יכול לצפות משר להודיע שהמדינה נותנת שירות בינוני ומי שרוצה שירות טוב יותר צריך לרכוש אותו על חשבונו. אמירה כזאת תעורר שערוריה, אפילו אם האמת ידועה לרוב הציבור. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |