בתשובה להמסביר לצרכן, 02/10/09 19:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שבמידה רבה אתה צודק בהגדרה של סוציאליזם כסוג של קולקטיביזם. אם יורשה לי, נדמה לי שכדי להבהיר את העניין צריך להכניס עוד מושג לדיון - התודעה, כי היא הבסיס לקולקטיביזם הסוציאליסטי. סוציאליזם לא מתנגד לחירויות הפרט. הוא פשוט מאמין שבמצב של חברה קפיטליסטית התודעה של הפרט אינה משוחררת ולכן ערכם של החירויות מוגבל. בגרסת מרקס, המעמד מכתיב את התודעה ומכאן הקולקטיביזם: מאחר שהתודעה של אינדיבידואלים נקבעת בהתאם להשתייכותם המעמדית, הישות הבסיסית שמשמשת לניתוח היא המעמד ולא האינדיבידואלים. מרקס כן חותר לחופש, אבל הוא מאמין שהחופש הזה כרוך בשינוי התודעה של אינדיבידואלים קיימים, ולכן הוא אינו ליברל. אני לא משוכנע שסוציאל-דמוקרטים הם בהכרח כל כך רחוקים מהרעיון הזה. רובינו (ואני בתוכם) לא קולקטיביסטים, אבל גם לא אינדיבידואליסטים קיצוניים - אנחנו כן מאמינים שהתודעה מושפעת מאוד מהחברה ומהמיקום הסוציו-אקונומי בתוכה. אנחנו בעד זכויות פרט, אבל יותר בגלל "ליברליזם של פחד" מעריצות וכפייה מאשר בגלל שאנחנו מאמינים שאנשים "באמת" חופשיים מהשפעות חברתיות כאלה. ואגב, זה נראה לי גם כשל פנימי בטיעונים של השוקחופשיסטים: מצד אחד הם טוענים לאינדיבידואליות ולאי-תלות של הפרט במערכת החברתית, ומצד שני הם טוענים שאנשים היום לא מבינים שהחופש טוב להם בגלל שהם גדלו במערכת קולקטיביסטית. אם כך, השוקחופשיסטים עצמם מוכיחים את התלות של התודעה בתנאים החברתיים ומכשילים את הטיעון שלהם. הם מעוניינים באוטופיה תודעתית, ובנקודה זאת המהלך שלהם לא כל כך שונה מזה של מרקס. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם מרקס וקלגסיו (גם העכשוויים) היו אומרים *רק* שמשהו דפוק בתודעה שלנו ושנגיע לחירות שלמה ואמיתית רק כאשר תודעתו של כל אחד מאיתנו תשתחרר מכבלי המעמד ותצליח להיפטר מכל והעדפה עצמית ותכיר בצדקתה של החלוקה "מכל אחד לפי יכולתו לכל אחד לפי צרכיו", היתי יכול (לא בלי קושי!) למצוא להם פינה בהיכל הליברלי. אני מכיר גם דתיים פונדמנטליסטים שטוענים שהם בעד חירות, אלא שחירות אמיתית תתקיים רק כאשר תודעתינו תכיר את האלוהים ותמלא אחר כל מצוותיו לשמן! גם להם הייתי מוצא איזו קרן זווית בהיכל הליברלי. מה שעושה חלק מהדתיים האלו לבלתי ליברלים בעליל, הוא שהם רוצים להשתמש בכוחה של המדינה כדי לכפות עלינו שינוי תודעתי. הם לא מקבלים את העובדה שחלק מאיתנו רואים חירות בצורה אחרת (אפילו אם שגויה בעיניהם). הם חושבים שאם הם יכפו עלינו את המצוות, אז מתוך שלא לשמה יבוא לשמה - ובסוף יבוא המשיח ונהיה חופשיים באמת (לראייתם). וזה - הנטיה לשנות את התודעה בכוח - הוא מה שעושה את הסוציאליסטים לאנטי ליבראלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכפות דמוקרטיה על עירק ע"י פלישה צבאית זה לא סוג של "לכפות אידאולוגיה בכוח"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי בעיקר לשורשים הרעיוניים. חשבתי שעל זה הדיון. ואני חושב שכאן האבחנה החשובה בין קולקטיביזם לאינדיבידואליזם היא השאלה מהי היחידה הבסיסית, או הראשונית שמשמשת אותנו לניתוח ולהבנה של החברה: אינדיבידואלים או יחידה קולקטיביסטית (מעמד, גזע, לאום וכדומה). הטענה שלי מנוסחת כטענה מתודולוגית כי אני חסיד של המפנה המתודולוגי בפילוסופיה, אבל אפשר לנסח אותה גם כטענה מטאפיסית. בכל מקרה, *הסיבה* לכך שמרקס מוכן להתעלם מזכויות הפרט היא הניתוח שלו את התודעה. מתוך הניתוח הזה נובעת ישירות ההצדקה לדיקטטורה. ולכן אני חושב שצריך להתבונן בשורש הרעיוני שהוא הבסיס לכפייה ע"י המדינה. זה הרבה יותר רלוונטי מלהצביע על ניסיון היסטורי: זה פשוט מוצדק רעיונית מלכתחילה ולכן לא משנה כמה פעמים נחזור על הניסיון, נגיע לאותן תוצאות. בנוגע לשאלה למי מוצאים פינה בהיכל הליברלי, זאת שאלה של הגדרות, "מיהו ליברלי אמיתי?", ולכן לא שאלה כל כך מעניינת בעיניי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אתה צודק. אני, שמטיף בפתיל הזה להתרכזות בשורשים הרעיוניים במקום ביישום הפוליטי, נכשלתי בניסוח (בגלל נטייתי להשתעשע במטאפורות) וכתבתי משהו שעלול להראות כהצבעה על ניסיון היסטורי. בשום אופן לא לזה התכוונתי. בביטוי "מרקס וקלגסיו" לא התכוונתי לסטאלין או שכמותו אלא למרקסיסטים רעיוניים. גם באנלוגיה לפונדמנטליזם הדתי, לא התכוונתי לרמוז לאיזה רב או עסקן בפוליטיקה הישראלית או האיראנית, אלא לרעיון שמנחה אותם - שיש רק תודעת אמת (או תפיסת חירות) אחת וכל מה שצריך לעשות הוא לכפות על כולם (בכוח!) את התודעה הזאת כדי שיהו באמת חופשיים. גם בסלקציה שעשיתי בפתחו של ההיכל הליבראלי, כנראה הלפגתי רחוק מדי במטאפורה. אני חושב שאפשר להחזיק באידיאל - דתי, קומוניסטי, אפילו לאומני - ולהשאר ליברל במישור הפוליטי. איש דתי - שנגיד מאמין שחירותה האמיתית של האישה באה לידי ביטוי רק במטבח - הוא לא ליברל בעיני (למרות שהוא מדבר על סוג של "שיחרור האישה"), אבל אפשר לכלול אותו בפינה של ה"ליברליזם הפוליטי", אם הוא לא משתמש בכוחה של המדינה לכפות את אמונתו גם עלי ועל אישתי. באותה מידה, יכול אדם להחזיק בתפיסה האומרת שחירות אמיתית תתאפשר רק כאשר תודעותינו תתאחדנה לידי "הרצון הכללי" ובכל זאת להיות "ליברל פוליטי", בהבינו שיש אנשים שחושבים אחרת, כליברל פוליטי הוא ישאף ואף יפעל בכל מאודו לשינוי תודעתי, אבל ימנע מגיוס כוחה של המדינה למטרה זו. ===>"*הסיבה* לכך שמרקס מוכן להתעלם מזכויות הפרט היא הניתוח שלו את התודעה. מתוך הניתוח הזה נובעת ישירות ההצדקה לדיקטטורה ...ולכן לא משנה כמה פעמים נחזור על הניסיון, נגיע לאותן תוצאות". אני מסכים עם זה בכל לב. ואשמח אם תפרט קצת יותר על הקשר ש*אתה* מוצא בין הניתוח של מרקס את התודעה לבין דיקטטורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי למשהו עמוק במיוחד. כל מה שרציתי לומר הוא שאם הניתוח הוא במושגים של ''תודעה כוזבת'' אז זכויות כמו חופש הביטוי והפעולה של אינדיבידואלים מאבדות את חשיבותן כי החשיבה והפעולה של אותם אינדיבידואלים אינן מבטאות חופש אלא את התוצאות המופנמות של המערכת המעמדית. זה איפיון אינהרטי לתורות קולקטיביסטיות. אני חייב לסייג את דבריי ולומר שכמו רוב הפילוסופים שיצא לי להיתקל בהם, מרקס שונה, עמוק ומדויק מהוולגריזציה שאני עושה לו בדיון מרפרף. אבל נדמה לי שבמקרה זה הטענה הבסיסית עומדת גם ללא התעמקות. וגם, שאני חושב שכמה מפרשניו המודרניים של מרקס ובוודאי מספר ניאו-מרקסיסטים אינם בהכרח קולקטיביסטים. יש ביניהם גם כאלה שמתייחסים למושג המעמד לא כאל ישות אונטולוגית אלא כהפשטה מתודולוגית. הרושם שלי בקריאה שלהם (המצומצמת למדי, יש להודות) היא שהם עוסקים הרבה בסכולסטיקה ונדרשים להרבה היפותזות אד-הוק, אבל זה רק רושם של הדיוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שעניין התודעה הוא רכיב אינהרנטי לקולקטיביזם. אני לא יודע אם הוא יותר/פחות קריטי מרכיבים אחרים (אידיאליזם למשל). בעניין הוולגריזציה שאנחנו עושים - אני מסכים אפילו יותר. אבל חושב שזה יותר טוב מכלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעיה עם הביקורת שלך הפרקטיקה של האנשים שפעלו בשם הסוציאליזם- למרות ש''מרקס וקלגסיו'' זה כמו לקרוא למתנחלים של היום יהושע בין נון וקלגסיו. הבעיה שלי עם דבריך היא בהצגת השחור -לבן הסכמטית שלהם. העולם החופשי מול העולם הסוציאליסטי. מצד אחד סין, בריה''מ וגרורותיהן ומצד שני העולם החופשי- הליבראלי, הטובים נגד הרעים. הייתי אומר בעדינות שרק חוסר ידיעה וראיה סטריאוטיפית יכולה לצייר כך את העולם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |