 |
אני לא רוצה להכנס לפרטי התקציב. אם לומר את האמת, אין לי מושג קלוש מה הצרכים האמיתיים של הצבא כדי לאפשר אבטחה סבירה של אזרחי ישראל. אני כן יודע שיש המון בזבוז בצבא - אבל הבזבוז לא נמצא בהתחמשות, אלא במשכורות ובשאר הטבות.
אני לא יועצו של שרון לענייני התפתלות. אני מסתכל בעיניים מפוקחות על מה שהוא בסופו של דבר לא יותר מקמפיין תקשורתי. בדיוק כמו שאתה לא הולך להתלונן לקוקה-קולה שזה לא באמת טעם החיים, כך אינך יכול לבוא בתלונות לשרון על זה שהסיסמא שהמציא לו איזה יועץ תקשורת אינה מבוצעת הלכה למעשה. זו בעיה של המערכת ושל הציבור, אבל לא של שרון.
למיטב הבנתי, ואני לא בקיא בפרטי הסוגיה, הרי ששרון אמר שהוא לא ידע על כוונתו של הנשיא לקיים את ההודנה, ולא שהוא לא מכיר את הקונספט.
הנה בעיה: הצד הפלסטיני מבטא שתי עמדות בבת אחת: אחת פרו-שלום, ואחת מיליטריסטית וטרוריסטית. אם היה ניתן לחלק את ההצהרות בין אנשים שונים, הייתי יכול לומר שמדובר בשני זרמים בקרב הציבור, ואז עלינו לדבר עם הזרם היוני, ולקוות שהוא ישתלט על הזרם הניצי. אבל לא כך הוא - אותו אדם נוקט פעם אחת עמדה ניצית ופעם אחת עמדה יונית - בהתאם לקהל אליו הוא מדבר.
כעת אנו נמצאים בדילמה: האם הוא משקר לנו כדי להשיג יתרונות מדיניים, או שמא הוא משקר לציבור הפלסטיני כדי להשיג את תמיכתו? אנשלוביץ' יגיד שמספיק להביט על המעשים של הרשות כדי להבין שהוא משקר לנו, ולא לפלסטינים. אבל אפילו אם נגיד שאי אפשר לעשות זאת - מכיוון שאין לנו שום דרך לדעת למי הוא משקר, עלינו לנהוג בחשדנות, ולהניח כהנחת יסוד שהוא משקר לנו. למה? וורסיה של ההימור של פסקל: אם הוא משקר לנו ואנחנו מאמינים לו, התוצאות תהיינה הרסניות עבורנו. אם הוא אומר את האמת ואנחנו לא מאמינים לו, ההפסד הוא הרבה יותר נמוך עבורנו, ואפשר לתקן את השגיאה שלנו (דרך מעשים שלו. למה רק אנחנו צריכים לעשות "צעדים בוני אמון"?).
אגב, אני אישית בעד להשמיד את המסגד הזה. עם פצצת אטום, אם אפשר, כדי שאף אחד לא יתקרב למקום המקולל הזה שוב עוד הרבה הרבה זמן.
הפלסטינים טעו, ולכן הם משלמים מחיר. לחשוב שהם עכשיו יכולים להשיג הכל, זו איוולת שלהם. הם לא יכולים. הם בעמדת הנחיתות עכשיו, ואין שום סיבה שנכנע לכל הדרישות שלהם. כל הרעיון, הרי, הוא להגיע לפשרה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש