 |
|
 |
||
|
||||
 |
איך בדיוק הקטע שאתה מביא מראה שהיד הנעלמה איננה תוצאה של תחרות בין מוכרים? הרי אדם סמית מנסה להראות שדאגתו של כל מוכר לאינטרסים שלו עדיפה על פעולה לטובת האינטרסים ציבוריים. דאגתו של כל מוכר לאינטרסים שלו היא התחרות החופשית. אדם סמית כותב הרבה נגד תאגידי מניות גדולים הקשורים לממשלה ובמבט הפוך-התערבות ממשלתית שמפריעה לתחרות הזאת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טכנית, אדם סמית כתב את ''עושר העמים'' כמאתיים שנה לפני המהפכה השולית. למיטב הבנתי, כשהוא דיבר על ''יד נעלמה'' הוא באמת התכוון לזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליח להבין את הטענה שלך. איפה כאן הרבה מוכרים אנונימיים. אדם סמית סה''כ מציין שהקצב והאופה נותנים לחברה שירות טוב על ידי דאגה לאינטרסים שלהם - כלומר על ידי כך שהם פותחים את החנות כל יום ועובדים וכו - מאשר היו נותנים אילו היו ''מתכוונים'' לכך ומתיימרים לנהל את חייהם של אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא מצליח להבין את הטענה שלך. הוא מביא דוגמא של אופה וקצב שפועלים למען האינטרס שלהם. לשם מה מופיע בתחילת הקטע שהבאת המונח "יד נעלמה"? כדי להראות שהקצב פועל לטובת עצמו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלי היא שלמונח היד הנעלמה אין קשר עם הרעיון של ''תחרות מושלמת'' (הרבה מוכרים אנונימיים, מוצר אחיד וכו.) אליו התייחסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, צודקים, זה לא טריביאלי. ראשית, שוק העבודה הוא שוק כמו כל שוק אחר, אלא שסוחרים בו בהצעות עבודה ובכישורים, ולא רק בסוסים ובנעליים. על השוק הזה מדבר אדם סמית. שנית, ''היד הנעלמה'' בגירסא הכללית ביותר שלו (זו הרחבה של אדם סמית) אומר שכאשר כל אחד מן האנשים ב''שוק'' פועל למקסם את רווחו הפרטית, התוצאה היא אופטימלית חברתית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |