בתשובה לmousomer, 13/09/09 11:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה, אבל בתחום הלידה אני כבר לא עושה יותר טובות לאף אחד. בתחומים אחרים, דברו איתי ונראה. ולגבי הדאגה הדודתית הזו, זה לא מוציא אותך טוב. בנושא כניסת הרפואה ללידה עניתי באריכות לאדם ב תגובה 525018 . מה קרה בין 1990 ל-2000? לא יודעת, המון מגמות שונות וסותרות. עלייה חדה בניתוחים קיסריים אלקטיביים מצד אחד, נטייה מחודשת ללידה טבעית מצד שני (אבל *מזה* לא מתים בבי"ח, כי כל סטייה קלה מהגרף מובילה להתערבות או לחדר ניתוח). יש גם המון משתנים חיצוניים לכאורה כמו סגירת בי"ח זה או אחר, לחץ מטורף על המערכת שלא מאפשר היפנות ליולדת במצוקה. הכל בכל מכל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה לעשות, כשאתה דוד, יש לך דאגות דודתיות. התהליך שאת מתארת נכון בעיקרו. ואת נשמעת שפויה למדי (שלא כמו הדוד שלי, למשל). אני קצת מודאג מהאפשרות של נטיית המטוטלת יותר מדי לצד השני (שזה דבר טבעי, לפני התייצבות. ומגיע לי צל"ש על שאני מתאפק ולא מציין שאסור לשפוך את המים עם התינוק). אבל אני עדיין מודאג. הבעיה העיקרית נראית לי דימום ונגזרותיו (יציאת שיליה לא מלאה, קריעה של הנרתיק, או עובר שנתקע). אלו אחראיים לכרבע ממקרי המוות שקשורים בלידה, ודורשים התערבות רפואית רצינית - ולפעמים מהירה. חוצמזה, בתי החולים התקדמו קצת מאז שנות החמישים. מחלקות הלידה גם מבודדות יחסית משאר המחלקות, וגם נראות הרבה יותר טוב (בדרך כלל. אשתי ילדה דווקא ביוצא מן הכלל - ביקור חולים בירושלים. טינופת של מקום, אבל צוות מופלא). אולי העליה במקרי המוות קשורה בעליה? בעיות שפה? אולי חוסר נגישות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בדיוק רואה גדודים של נשים מתקהלות כדי ללדת בחצרות אחוריות נטושות וכאלה. התפיסה הקלינית-פתולוגית של הלידה יותר מדי מושרשת כיום. לגבי הבעיות שהזכרת - למיילדות יש כללים משלהן לגבי העברה לבי"ח. יש סט כללים שמשרד הבריאות אישר, ותקפים לגבי כל מי שחברה בארגון המיילדות, אמה"י שמו. לבד מזאת, מיילדות תופרות קרעים על המקום, אלא אם הם ממש חמורים (בד"כ יודעות לדאוג שזה לא יהיה כך) ואז מתפנים לבי"ח. לשילייה ממתינים עד כשעתיים, נדמה לי, ואם לא יצאה - מתפנים. עובר שנתקע - כנ"ל. קראתי כמה סיפורי לידה על עובר שנתקע כמה שעות בתעלת הלידה ואפילו בהכתרה(!) - זה לא תסריט חירומי שלקוח מ-ER, עם פאניקה וצוותים מתרוצצים, לפחות לא בבית. יש המון זמן להתפנות ולבצע התערבות נחוצה בבי"ח, בנחת. תסריט חירומי אמיתי זה עובר שיצא ולא נושם, למשל, וצריך להנשים אותו (המיילדת מגיעה עם חמצן, אבל מקרה מוות שקרה לפני כמה שנים בבית היה של מיילדת שלא היה לה חמצן בבלון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
OK אבל מיילדת לא נותנת אפידורל. ואני לא עובר לידה בלי אפידורל.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי של דוגמה לתפיסה הקלינית. Duncan was full term and ready to come out, but the bride’s body wasn’t ready to let him go. Instead of waiting another two weeks and getting a Caesarian, or worse, a drip of Pitocin induced labor and we were on our way. שיחיו באמונתם.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מה להתרגש, רוב הנשים הן רציונליות בשיקולים הבריאותיים-בטיחותיים שלהן, ובסך הכל מדובר על קבוצה מצומצמת מאוד של נשים 1 (רק שאולי הרעש הוא לא מצומצם). בכתבה 2 מדובר על התפרצויות רגשיות, אבל אלה לא רק התפרצויות מקומיות - בקריאה על הנושא ניתן להבחין שהתופעה כולה היא התפרצות רגשית. אולי יש להתפרצות הזאת סיבות טובות, אבל הן נמצאות הרבה יותר ברקע הפסיכולוגי של אותו קומץ נשים (או של אימותיהן, בנות משפחתן וכו') מאשר אובייקטיבית, בחדר הלידה. 1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם, חשבתי שהבלוג הזה משעשע ורלוונטי. הוא לא בדיוק הגורו שלי 1. 1 זה הגורו שלי: http://blogs.discovermagazine.com/badastronomy/2009/... . והוא בעד לידה במים ולא בבית חולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן יש התפרצויות רגשיות שגורמות גם לאיילות שמחזיקות מעצמן ''אובייקטיביות'', לקרוא רק מה שהן רוצות לקרוא בטקסטים שונים. זה ודאי מעלה את מניותיהן בקרב מספר איילים היפר-רציונליים, אז לבריאות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |