בתשובה לברקת, 12/09/09 21:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חייב לשאול את מה ששאלו כאן למטה, אבל בניסוח קצת שונה: מאות בשנים בני האדם "לא הפריעו", ואחוזי התמותה - של נשים וילודים - היו גבוהים מאוד. איך את מסבירה את זה? זו לא שאלה קנטרנית, אני באמת רוצה לדעת. אגב, מתוך ידע אנקדוטלי מועט (שלוש לידות), בהדסה הר הצופים כמעט ולא רואים רופאים, אלא רק מיילדות ופעם אחת בלידה את המרדים התורן (שנקרא לשם האפידורל המיוחל). אבל זה, כאמור, אנדקוטלי - ואת הסטטיסטיקות אני לא מכיר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי צינית לגבי הרפואה המערבית ולא ברור לי למה נעמדו כאן על הרגליים האחוריות. מה שהיא הכניסה לתחום הלידות באמת ראוי לשבח (עד דרגה מסוימת). אני רואה את זה כך (זה בעצם גם היה כך): עשרות אלפי שנים הלידות התבצעו בליווי מיילדת, או לבד. היו סיכונים וכשהם קרו, לא תמיד ידעו מה לעשות אתם והתוצאות היו רעות ומרות. אבל הסיבוך העיקרי, אגב, היה שילייה שיצאה לא שלמה או לא יצאה בכלל, ודימומים אחרי הלידה. בשלב מסוים, לפני מאתיים שנה נגיד, הרופאים נכנסו לתחום המיילדות. בתחילה תרומתם היתה בעייתית מאוד - בעיקר כיוון שאז עדיין לא היתה מודעות להיגיינה, ורופאים היו עולים מחדר המתים אל חדר הלידה בלי לשטוף ידיים. אחוזי התמותה בלידה בבתי חולים היו עצומים אז. הדבר הזה כמובן השתנה עם הזמן והפרקטיקות השתכללו, כולל מכשור רפואי ללידות מכשירניות וכולי. הידע המיילדותי נדחק הצידה והפך שולי ו"לא רציני" (קשה להתייחס ברצינות כשאומרים לך שמה שחשוב הוא לעמעם אורות, לדבר בשקט וכאלה). המחקר הרפואי על לידות הוסיף ידע רב על התהליך הפיזיולוגי, ויחד אתו התווספו מדדים מדעיים-לכאורה (לכאורה, כי נמדדו מדעית, אבל מנבאים מעט מאוד) שאמורים לסייע לדחוף את תהליך הלידה קדימה - למשל, במדידה של דקות ושעות, כך וכך זמן "מותר" להיות בפתיחה של X, כך וכך זמן "מותר" להמתין אחרי ירידת מים ללא צירים, וכן הלאה. המדדים הללו משתנים מבי"ח לבי"ח. ונוצר כאן מלכוד. כי בעצם מאז שנכנסו לשימוש, אין לבי"ח יותר גוף מחקר מסיבי (פנים בי"ח) על לידות כפי שהן, אלא רק על לידות כפי שהן מנוהלות על פי הראייה המתערבת. זה גורר חוסר גמישות בפרוטוקולים - גם בגלל חשש מתביעות אבל גם בגלל שלרופא בבי"ח כבר לא רואה מקרים שחרגו מהפרוטוקולים והסתיימו יפה, פשוט לא נותנים להם צ'אנס (... ואני מחכה עכשיו לראשון שיגיב על עוד יולדת שהוא מכיר שעמדה בסכנת מוות ויצאה מזה הודות לרופא שלה. יפה בחורים, אל המוות הישרתם מבט, אין ספק). למשל, כמעט שאין יותר רופאים שיודעים ליילד לידת עכוז בישראל, כי פעם נקבע שהלידות הללו מסוכנות ומאז קיסרי הוא ברירת המחדל. גם כשביה"ח מסכים שהתנאים טובים ללידת עכוז רגילה אין מי שיידע לעשות זאת (רופא אחד או שניים בכל הארץ כמדומני). זה התהליך ואלה תוצאותיו. היום, כמו שכתבתי, התרומה של הרפואה ללידה כבודה במקומה מונח, ועיקרה הוא הבנה ביולוגית טובה יותר של המתרחש בגוף האשה בזמן לידה, ייעול יחסי של הטיפול, כי אין ברירה אחרת כשעובדים בתוך מערכת, וכן שיטות עבודה רפואיות שונות. אבל בעיניי האיזון יימצא כשייעשה שימוש בידע הרב שנצבר בנושא - ועם זאת הרופאים ייקחו צעד אחורה. זה לא אומר שהמיילדות יפסיקו לשטוף ידיים, או שמישהו מבקש מהן להפסיק, סלח לי על המטאפורה אבל נדמה לי שהיא מובנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה (לא צינית, ולא דוקא אליך): אחוזי התמותה הנוראים בבתי החולים לפני ימי זמלוויס ידועים. מה גרם, אם כך, ליולדות ללדת בבתי חולים ולא עם מילדות בבית, כמו שאימותיהן עשו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התשובה המפורטת. המשך תהיות בתחום: ראשית, את מדברת, אם אני מבין נכון, על ידע של מיילדות כידע שהצטבר לאורך הדורות. מנסיוני בתחומים אחרים - ידע לגבי כישוף, למשל - זה במקרים מועטים מאוד המצב בפועל. מה שאני שואל הוא היכן הוא הצטבר? בידי מי? האם הוא אחיד באיכותו? האם הוא אוניברסלי או מתחום לתרבות מסוימת? שנית, הכין הידע הזה קיים כיום? הרי הרפואה השתלטה, לפחות במערב, על הלידות בצורה די אבסולוטית - וזה אינו תהליך של השנים האחרונות. כפי שציינת, גם מיילדות בימינו דוברות וחושבות שפה ומונחים רפואיים. אפילו אם הרופאים יקחו צעד אחורה, מי יכול למלא את מקומם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק הערה: מיילדות (גם אלו שמיילדות בבית) הן חלק מהממסד הרפואי (או הפרא-רפואי). הידע שלהן עובר בצורה מסודרת ומתודולוגית. ___ 1 ומי לצרינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל נראה לי שאדם התכוון יותר לשפרה ופועה (הסימבוליות, ואולי גם האמיתיות) ולנושאות הלפיד שלהן לאורך הזמן, ולאופן שבו נעשתה קפיצת הדרך מן הידע והמסורות העממיות שלהן אל המיילדות של ימינו, שעליה אתה מדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הידע של שפרה ופועה" כפי שהוגדר כאן נשמר באופנים שונים, מתיעודים מחקריים של פרקטיקות מיילדות מסורתיות, דרך מיילדות ותיקות שהתנסו ב"שיטות הישנות" ועד ידע שמקורו במקומות גיאוגרפיים ש(עדיין) לא הושלם בהם תהליך המדיקליזציה של הלידה (אלה לא רק ארצות עולם שלישי - גם הולנד למשל). אני לא יכולה לדעת כמה מהידע נשמר / ידוע / תקף גם כאן ועכשיו וכולי. עם זאת, הוא עושה עבודה מצוינת במרבית המקרים, כפי שמוכיחה הסטטיסטיקה של לידות בית / לידות פיזיולוגיות. כל המיילדות שאני מכירה עבדו בבי"ח שנים ארוכות (וחלקן הפכו למיילדות בית במקביל להמשך עבודתן בבי"ח). חלקן רכשו ידע נוסף, שלא מהתחום הרפואי הקונבנציונלי, שמשמש אותן, מצמחי מרפא שונים ועד הומיאופתיה (אבל אל תצפה ממני להגן על הומ' בדיון הזה או בכלל). לגבי מקומם של הרופאים - למה אתה מניח שצריך להיות להם מקום קבוע בחדר שבו מתרחשת לידה רגילה? אני גורסת שהם צריכים להיות כוננים בחדר הסמוך ותו לא. גם את מעקב ההריון יכולה לעשות המיילדת (עם הפניות של מקרים חריגים לטיפול רפואי) ולמעשה רופא נדרש כדרך קבע רק בתוך יממה לאחר הלידה, כדי לבדוק את היילוד. אגב, מאיזו בחינה אתה משווה כישוף למיילדות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסטטיסטיקה של לידות בית כוללת גם הריונות מסוכנים יותר, או שאותם מפנים מראש לבי"ח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כוללת. אבל כמובן, השוו את התוצאות בבית ללידות דומות בבי"ח ולא להריונות/לידות בסיכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב הידע אנושי, וזה די בדוק, לא ממש נשמר - הוא מומצא מחדש בכל דור ודור. זה אחד ההבדלים המרכזיים בין ידע מדעי לבין ידע שאינו מדעי. זו הייתה גם ההשוואה שלי לכישוף - באמצע המאה העשרים ג'רלד גרנדר טען שהוא עבר חניכה לכישוף מסורתי, ויקה; כמה שנים לפניו חוקרת מפורסמת טענה שויקה הוא אכן סוג של כישוף מסורתי ששרד את הדורות. אלא שמחקרים מאוחרים יותר הראו שלא דבקון ולא נעליים - מדובר בהמצאה מודרנית לחלוטין, ואין שום עדויות לקיימו של כישוף מהסוג האמור לפני המאה העשרים. ידע אנושי גם אינו אוניברסלי - כולל ידע בנושאים אוניברסליים כמו בוטניקה, זואולוגיה ופיזיולוגיה - הוא משתנה מחברה לחברה. מה שאני מנסה להגיד הוא שקשה לי מאוד להאמין שישנו קורפוס מסודר של ידע לגבי לידה טבעית, ושמדובר בקורפוס שנבנה לאורך שנים רבות. נדמה לי שלא אמרתי שלרופאים צריך להיות מקום קבוע בחדר לידה. אם אמרתי, אני חוזר בי. מה שאמרתי הוא שמיילדות - שמתחנכות, כפי שאמרת, בבתי חולים - דוברות וחושבות בשיח הרפואי בעצמן. אגב, מבין השורות ניכר שאת חושבת שאני מתנגד ללידה טבעית. זה לא המצב: אין לי דעה מסודרת בעניין, כי אני לא מכיר את החומרים הרלוונטיים. לכן אני מבקש עוד מידע לגבי החומרים הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה יכול לפרט לגבי שתי הטענות בתחילת תגובתך "רוב הידע אנושי, וזה די בדוק, לא ממש נשמר - הוא מומצא מחדש בכל דור ודור. זה אחד ההבדלים המרכזיים בין ידע מדעי לבין ידע שאינו מדעי"? כי שתיהן נשמעות לי מוטעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בקשה לגיטימית, אבל בשביל לפרט עליה אני צריך לקרוא מחדש ספרות על האנתרופולוגיה והסוציולוגיה של הידע, ואלוהים עדי שכרגע אין לי זמן. יחד עם זאת, הניסוח שאתה מצטט כאן היה קיצוני מדי, ואני חוזר בי: ידע אנושי רב דווקא נשמר, אבל רק אם הוא מועבר למדיום ששומר אותו - למשל ספר (ולא על זה אנחנו מדברים כאן). נכון יותר, אולי, יהיה להגיד שידע אנושי אינו נוטה *להצטבר* בצורה שיש מאחוריה הגיון כלשהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אכניס אותך לדיון שאין לך זמן אליו עכשיו. אוסיף רק הערה שחשבתי עליה כשקראתי עכשיו את תגובתך. הטענה המקובלת היום, כפי שאני מכיר אותה, מפרידה בין ידע "אמיתי", או כזה שאנחנו מתייחסים אליו טנטטיבית כאמיתי עד שניווכח אחרת, לבין מידע ספקולטיבי כמו מסורת. ידע אמיתי אכן לא בנוי בצורה הצברית. המדע אינו בנוי ממבנה של עובדות ותיאוריות שנאספו ונערמו זו על גבי זו לאורך הזמן. תצפיות ותיאוריות חדשות דורסות את התצפיות והתיאוריות הישנות, בין אם בצורה של הפרכות ובין אם בצורה של מהפכות. זה נכון במגבלות סוציולוגיות מסוימות. למשל, ההפרדה של קון בין תקופות של Normal Science שבהן מעמיקים בצורה הצברית את ההבנה שלנו את הפרדיגמה לבין תקופות של אנומיה בשדה המדעי שאחריהן מתחוללת מהפכה לא הצברית. אבל ההתקדמות החשובה של ידע אמיתי (טנטטיבית) היא אכן לא הצברית, אם כי בכל רגע נתון קיים מצבור של ידע כזה. לעומת זאת, המבנה של ידע מסורתי דווקא כן נוטה בעיקרו להיות הצברי. אמנם, גם כאן הדברים לא כה חד משמעיים. אפילו ידע שצבור במדיום ששומר אותו כמו ספר, פתוח לפרשנויות תלויות קונטקסט, שמשתנה מדור לדור, וזאת כבר המשימה של ההרמנויטיקה להבין כיצד, אם בכלל, אנחנו מסוגלים להיות שותפים לאותו ידע עם אנשים בעלי עולם הקשרים שונה. אבל הטענה שהידע אינו נוטה להצטבר באופן הגיוני מבטלת, לדעתי, את הרעיון של קיום מסורת. ואולי מעניין יותר, מבטלת את האבחנה, שכל כך הרבה מנסים להגן עליה, בין מצבורי ידע אמיתי לבין מצבורי מידע מסורתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקובלת על-ידי מי? אשמח לקרוא ספרות בנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהטענה שידע אמיתי אינו הצברי בעוד שמידע ספקולטיבי הוא בחלקו הצברי מקובלת על סקאלה די גדולה. מעבר לקצה אחד שלה אפשר למצוא את יורשי הפוזיטיביסטים שחושבים שהמדע הוא כן לגמרי הצברי, אם אמנם נשארו אנשים כאלה. קצת קשה לי להאמין שיש כאלה לנוכח המהפכות שהמדע עבר במאה שעברה ולנוכח הכישלון של הפרדיגמה המתודולוגית הזאת. מעבר לקצה השני של הסקאלה נמצא את הפוסט-מודרניסטים הקיצוניים, שחושבים שידע מדעי אינו נבדל מכל ידע אחר. גם כאן הם לא רבים. למיטב ידיעתי רוב הפוסט-מודרניסטים כן מקבלים את הטענה שהמדע הוא שדה נפרד משדות ידע אחרים, אם כי הם לא יקבלו את האיפיונים המסורתיים של המדע (למשל ליוטר או רורטי. אני לא ממש מכיר את הפוסט-מודרניסטים הקיצוניים שאלון כל כך אוהב). אני מודה שכשאמרתי שהטענה ''מקובלת'' התייחסתי לתחום כמו שאני מכיר אותו, ואחרי הכל אני לא מומחה ואני שבוי בעצמי בשדה סוציולוגי מסוים. ההיפרדות מהטענה שהמדע הוא הצברי היא של פופר ואחריו של קון. שניהם מתעניינים מאוד במסורת ומייחסים לה חשיבות גדולה. פופר רואה את המסורת כמקור להשערות ולניחושים של המדענים. המדע הוא מוסד חברתי שמעבד השערות וניחושים לכדי ידע מדעי טנטטיבי באמצעים לוגיים. הוא כותב גם על המסורת המדעית שהכרחית לקיום מדע. למרות זאת, בסופו של דבר, הוא רואה את המדע כתהליך לוגי (ורוב תלמידיו כבר לא מסכימים איתו). מכאן, שההעמדה של מדע מול מסורת וההבדלים ביניהם היא חיונית עבורו ובכך הוא ממשיך את הקו הקלאסי של הנאורות. קון מכניס את המסורת הרבה יותר עמוק לתוך המתודה, וטוען שהפרדיגמה עצמה היא סוג של מסורת ושתהליך ברירת הפרדיגמות אינו תהליך לוגי. אבל עדיין - ידע נחשב לאמיתי ויהא רציונאלי להאמין בו כל זמן שהפרדיגמה שולטת, וכל ידע מחוץ לה נחשב ל''מסורתי''. אני יכול לפרט שמות של תלמידים עכשיוויים שלהם. במיוחד פופריאנים שהם יותר השדה שאני מכיר, אבל התרשמתי שאתה לא זקוק לי כדי להכיר את השדה הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזיקקתי לעצמי את הטענה שהתכוונתי לטעון, והיא די פשוטה: ידע רב ש*מתיימר* להיות עתיק, ולכן בעל סמכות (פשוט מתוקף היותו עתיק, או, כמו במקרה הזה, מתוקף היותו מבוסס על אלפי שנים של ניסוי וטעייה) הוא, בפועל, חדש מאוד. במלים אחרות, ידע רב שמוצג כמסורת הוא בעצם "מסורת". מפתח הטענה הזו באופן מסודר הוא, אם אני לא טועה, אריק הובסבאום (Hobsbawm), שטוען אותה בעיקר בהקשר של לאומיות. במובן מסוים, זו טענה דומה לטענה המפורסמת של בנדיקט אנדרסון לגבי קהילות מדומינות - אבל ניתן ליישם אותה על תחומים תרבותיים רחבים יותר. במקרה הזה, למשל, תהיתי אם ניתן ליישם אותה לגבי קיומה של מסורת של מיילדות. טענות רחבות יותר לגבי ידע לא רק שאין לי זמן לפתח אלא, אם להיות הוגן, אני לא חושב שאוכל לבסס - אני לא בקי מספיק בנושא בשביל לגבש עליו דעה ממשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאתה צודק. ידע רב הוא אכן "מסורת". אני בוודאי מסכים שעצם היותו של ידע מסורתי אינה מקנה לו שום סוג של סמכות. אין לי מושג בנושא מיילדות. הובסבאום עצמו עובד בתוך מסורת פוסט מרקסיסטית, לא? זה מחזיר אותנו לשאלה של חשיבות המסורת והיכן נמצאים מדעי הרוח אם נעמיד דיכוטומיה של ידע-מדעי/מסורת-ספקולטיבית. אבל לא ניכנס לשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הערה אחת: במקרה של מיילדות, הידע *כיום* כבר אינו מסורתי בלבד והוא מורכב משני רבדים: 1. הרובד המסורתי (תנוחות לידה, עזרים שונים כמו מים למשל, צמחי מרפא וכולי). 2. הרובד המודרני (הבנה מדעית של המתרחש בעת הלידה, שהעובדות שהוא מספק תומכות לפחות בחלק מרובד 1 ומסוגלות להסביר אותו. למשל, הידע בדבר חשיבות האוקסיטוצין הגבוה והאדרנלין הנמוך בעת הלידה מסביר את הצורך בסביבה שקטה ובטוחה). כאמור, זה לא תופס לגבי כל הפריטים בסעיף 1, ולמשל אין לי מושג אם נערכו ניסויים מדעיים בצמח זה או אחר כמעודד התכווצות הרחם לאחר הלידה. עדיין חלק מהמיילדות נוהגות לתת ליולדת חליטה של צמח ילקוט הרועים למשל, למטרה זו. נו שיהיה, טוב לשתות משהו חם אחרי האירוע המשמח (אם כי מה לעשות, לי נתנו רק ארל גריי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "הרובד המסורתי"? והאם, לעמדתך, הרובד המודרני הוא הבסיס הראוי כקנה מידה לאיכות וליעילות? מה שאני מנסה להבין הוא על איזו סמכות את חושבת שכדאי להסתמך, ומדוע. ולקרוא את הספרים אני בהחלט יכול, ואפילו כנראה אעשה זאת - אבל את הגנת כאן בלהט על עמדות שכרגע את מסרבת להסביר מדוע הן מבוססות בעינייך. שוב, אני לא מתנגד לעמדות עצמן - אני לא בקי בהן. אני מנסה להבין למה את חושבת שהן ראויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרובד המסורתי הוא אותו "ידע של שפרה ופועה". הרובד המודרני - ודאי שאיני סבורה ש... מה שטענת. לא יודעת מדוע ניסחת כך את השאלה. לפני שאתחיל בנאום ארוך שאולי לא יקלע למטרה - האם אתה שואל אותי מדוע אני מאמינה שלידה ראויה להתבצע בנוכחות מיילדת ולא רופא? או מדוע אני מאמינה שהידע שיש בידי המיילדות הוא מבוסס? או משהו אחר? התשובה יכולה להיות פשוטה - ילדתי פעם כך ופעם כך, ונוכחתי בהבדלים על בשרי. אבל אם תדייק בשאלה אפרט גם ברמה העקרונית ולא האישית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסחתי כך את השאלה כיוון שבהודעה שעניתי עליה, נדמה לי, ניסחתי את הרובד המודרני כבעל יכולת מדויקת יותר להסביר את המציאות, דהינו, שהסמכות ה*ראויה* היא סמכות מדעית-מודרנית ("שהעובדות שהוא מספק תומכות לפחות בחלק מרובד 1 ומסוגלות להסביר אותו"). אבל בהודעות קודמות, שוב נדמה לי, אמרת שהרובד המודרני אינו מקובל עליך כבסיס סמכותי לקבלת החלטות רפואיות מדויקות. האם את גורסת שהשיטה המודרנית להשגת ידע היא הראויה, אבל במקרה זה היא כושלת? או שהשיטה המסורתית היא הראויה, אבל גם נחמד שהשיטה המודרנית מסכימה איתה במקרה זה? או משהו אחר? אני שואל אותך, בעצם, את שתי השאלות: מדוע את מאמינה שהידע שבידי המיילדות הוא מבוסס, ושלכן ראוי לסמוך עליך יותר? מהו הבסיס הראוי, לדעתך, לקבלת החלטות - הן במקרה הספציפי הזה, והן באופן כללי יותר? במונחים ז'רגוניסטים יותר, אני מנסה להבין מהו המערך האפיסטמולוגי המנחה אותך במקרה זה, וגם מהו המערך האפיסטומולוגי שאת רואה כמערך ראוי באופן כללי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אמרת שהרובד המודרני אינו מקובל עליך כבסיס סמכותי לקבלת החלטות רפואיות מדויקות". בנושאי לידה! בנושאי לידה. בנושאי לידה. תת-הפתיל הזה התחיל ב תגובה 524772 כשרציתי לדבר על לידה כמקרה ספציפי שבו הרפואה המערבית נוקטת גישה בעייתית. אולי יש עוד מקרים אבל אין לי זמן לחשוב עליהם כרגע ויש לי ערב דחוס. למה דווקא לידה? כי לידה היא "פתולוגיה" יוצאת דופן בבית החולים, משתי סיבות: 1. היא אינה פתולוגיה, אלא תהליך "בריא". ייתכנו בה סיבוכים מסיבוכים שונים, ועל זה כבר דיברנו (עמדתי היתה שמעורבות רפואית נחוצה רק אם וכאשר יש סיבוכים, לא כברירת מחדל, שכן אז גדול הסיכון שהמעורבות עצמה תוביל לסיבוכים מסוימים). 2. היא מקרה קיצוני שבו רווחת ה"מטופלת", תחושותיה הסובייקטיביות ומצבה הרגשי בכל רגע ורגע משפיעים בצורה קריטית על מהלך הלידה (ולכל הפחות על הקצב שלו). זה לא קיים בטיפולי שיניים, לא בניתוח לב פתוח, ואפילו לא בקולונוסקופיה ר"ל. (לכן כתבתי: עם כל הכבוד לרופאים, זה לא המגרש שלהם, וטוב שכך, יש להם דברים חשובים יותר לעשות מאשר לעמוד ולזרז יולדת בריאה על פי הגרף. לשאלותיך: "מדוע את מאמינה שהידע שבידי המיילדות הוא מבוסס, ושלכן ראוי לסמוך עליך יותר?" משתי סיבות: א. כי אני רואה את זה עובד ופועל ותקין, ורואה את השיטה ה"רפואית" ללידה והיא עובדת גרוע ומסבכת מקרים בריאים ופשוטים ללא צורך. ב. הזכרתי קודם את ה"ידע המודרני", נכון? הוא נותן תימוכין מדעיים לידע המסורתי ומסביר אותו בדיעבד, בצורה טובה. עם זאת, הסיבה שהזכרתי אותו היא בדיוק זו - הוא מהווה הוכחה, לפחות בעיניי הקוראים כאן :-) לתקפותם של העקרונות הבסיסיים של הפרקטיקה המסורתית במיילדות. לגבי הסתירה לכאורה ראה הערה 1. "מהו הבסיס הראוי, לדעתך, לקבלת החלטות - הן במקרה הספציפי הזה, והן באופן כללי יותר?" במקרה הזה - לידה היא עניין של גוף, נפש ורוח. קשה לי לענות במונחים ז'רגוניים כי מדובר כאמור בדבר שחוויתי על בשרי גופנית, רגשית ורוחנית, ובנוסף, נוכחתי לראות שיש לו סימוכין רציונליים. עם כל שלוש הרמות הללו, אין לי כל סיבה לדחות את התובנה המפורטת לעיל לגבי הדרך האידיאלית לקבל לידה. ובאופן כללי יותר - הבסיס הטוב ביותר לקבלת החלטות הוא העובדות לאשורן. אם כי, כפי שמודגם גם בדיון זה, גם ביומיום, תפיסות רציונליות הן לא פעם נגזרות של עמדות רגשיות של האדם, ולעתים גם להפך. 1 אין לי כל בעיה עם הידע המודרני לגבי לידה. הבעיה היא מה שעושים בו. למשל, אין רע בעריכת מחקרים על הפרמטרים השונים בלידה - אבל יש בעיה גדולה לנסות ליישר את כל היולדות לעבר ממוצע כלשהו (מבחינת משך ההריון, משך הלידה וכולי). למשל, יש ידע מדעי שנצבר על חשיבות האוקסיטוצין בלידה, אבל דווקא את הידע הזה זורקים לפח ולא משתמשים בו (חדר לידה זה חתיכת מקום מנמיך אוקסיטוצין). בקיצור, מתייחסים לחלקים הפחות רלוונטיים ליולדת הספציפית (גם בגלל שיקולי מערכת כמו מצוקת מקום), וזונחים את החלקים שקריטיים להתפתחות תקינה של הלידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאיבחנת היטב בהערה 1, גם אני התייחסתי רק לנושאי לידה. הרשי לי להיות מחודד יותר: אם יצאו מחקרים מדעיים בדוקים ומבוססים שמוכיחים שהידע המסורתי *אינו* נכון, ושסותרים באופן *ישיר* את החוויות האישיות שלך (כמגמה סטטיסטית, זאת אומרת), האם תשני את עמדתך? בניקוי שאלות מינוריות יותר - למשל מידת התוקף והמהימנות, או אפילו עצם הקיום, של גוף הידע שכונה כאן מסורתי - השאלה המרכזית שלי היא מה, לדעתך, הוא המשקל הראוי לחוויות אישיות בהחלטה מהן "העובדות לאשורן"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה כזה, אשנה את עמדתי ל"לי זה התאים, מסיבה X ו-Y" ולא אמליץ המלצות גורפות. עם זאת, אתה ודאי יודע שלו היינו מסתמכים תמיד רק על מחקרים מדעיים בדוקים ומבוססים, היינו אוכלים במשך תקופה 4 ביצים ביום, וכמה שנים אח"כ מורידים לגמרי ביצים מהתפריט, ואח"כ חוזרים לאכול אחת בשבוע, ואח"כ שוב רק את החלבונים... וחוזר חלילה :-) חייבת להעיר שהדיסוננס שאתה מנסה ליצור כבר קיים - לא אצלי אלא אצל הרופאים בחדר הלידה. אני חושבת שכל רופא-מיילד-מתערב בטוח שדרך הפעולה שלו נכונה וראויה ליולדת (למעט אלה שמודים בפירוש שהם פועלים לפי שיקולי המערכת קודם כל). עם זאת, יש סתירה בין *הידע המדעי* שהתייחסתי אליו לגבי לידה, לבין הגישה הרפואית! דוגמא אחת: ידוע ומבוסס שהורמון האוקסיטוצין הוא גורם מאפשר לידה1, ושלהיווצרותו דרושים תנאי רגיעה, למשל כאלה הנוצרים בחדר מוכר, מואפל ושקט, ובחברה תומכת. בכל זאת בחדר הלידה ידליקו אור חזק, יעשו רעש בלי חשבון, יאפשרו כניסת אנשים זרים לחדר, לפעמים יצעקו על היולדת כשהיא מנסה לשאול או להעיר ואין להם זמן, וכל מיני פעולות המורידות אוקסיטוצין ומגבירות אדרנלין (=מעכבות/תוקעות לידה). למה זה קורה? חלק מזה הוא כמובן אילוצי המערכת, וזה עניין לדיון אחר. חלק מזה הוא פשוט הרגל של שנים, חלק נובע אולי מהתנשאות מסוימת על היולדת (ש"מתפנקת") ולבדיחות המוכרות על היאפית הנודניקית שרוצה ללדת עם נרות, מוזיקה ודולפינים. בכל מקרה, ישנו *חוסר התייחסות* של הצוות הרפואי לידע הקיים - אולי פשוט לא חושבים שזה חשוב מספיק לאפשר לתינוק לצאת כפי שהיה ראוי לו, כי ממילא יש ואקום למקרה הצורך. אפשר למצוא שלל הסברים אבל אף אחד לא חולק על העובדות, קרי על חשיבות האוקסיטוצין בלידה. מה שצריך להסביר זה נהלי שגרת העבודה של הצוות הרפואי. לכן אני אומרת - אתה מנסה למצוא דיסוננס אצלי, אבל הדיסוננס הזה קיים במערכת באופן מובנה, ובהמון דרכים אחרות מלבד הדוגמא הקטנה הזו. השינויים שחלים לכיוון לידה פחות מתערבת הם מעטים מדי ויקרים מדי. עדיין זה נתפס כפינוק פרטי, ובבי"ח לא מתפנקים, באים לרפא אנשים חולים (וזו עוד סיבה שלידה בריאה לא מתאימה לבי"ח). 1 אוקסיטוצין [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם סתירה בין הידע המדעי הקיים לבין תיאוריות העדיפות ללידה טבעית שהצגת כאן, אבל את בוחרת להתייחס אליה פחות. בכל מקרה, נדמה לי שהבנתי את מה שניסיתי לברר בהזדמנויות האחרונות: את מקבלת תוקפה ועדיפותה של השיטה המדעית כדרך להשגת ידע בדוק, נכון? (זו לא שאלה מכשילה, אני רק מנסה לראות שהבנתי נכון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי באיזה שדה (בורדיאני) ;-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ"י הקישור מ תגובה 525251 גם רפואה סינית, בדומה לויקה, הרבה פחות עתיקה מכפי שמיוחס לה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה בדיוק זה כתוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב טעיתי. זה מופיע ב http://www.skeptic.com/eskeptic/08-10-08 - לגלול אל Puncturing the Acupuncture Myth | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוזמן (באמת) לעיין בספרים העוסקים בלידה פיזיולוגית ולחוות דעתך, האם מדובר בקורפוס מסודר של ידע או לא. אין לי מושג מה הסטנדרטים שלך לעניין זה ומכאן ההזמנה. מיילדות *נעזרות* בשיח הרפואי. הן לא שבויות בו כיוון שעבורן הוא רק חלק מהסיפור. היציאה שלהן לעבודה בקבלת לידות בית היא חתירה תחת הממסד הרפואי וצורת החשיבה המכסת"חת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"(... יפה בחורים, אל המוות הישרתם מבט, אין ספק)". לא הבנתי את ההערה הזאת, הכוונה בהערה היא ללעוג? על מה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם קראתי נכון: אישית, על מי שלא נולד בלידת עכוז | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ללעוג, סתם לעקוץ על טיעוני ההפחדה "גיסתי כמעט מתה בחדר לידה והתינוק יצא נושם למחצה!". זה מאוד מצער כמובן, זה תמיד נשמע מרשים בדיון, כמו לזרוק אבן. אבל זה ממש לא מקדם לשום מקום את הדיון. זה כמו שיהיה לך רופא שיניים "התערבותי" (הנה, רפואת שיניים על כל התקדמויותיה הטכנולוגיות, היא דווקא תחום שבו משתדלים ליישם מדיניות פחות התערבותית), שעל כל כאב קל מייד עוקר את השן ושותל חדשה. אתה מבקש ממנו לנסות לבדוק אם לפעמים אפשר להסתפק בסתימה בלבד, והוא נרעש ועונה "לבן דוד שלי עקרו את כל השיניים כי הוא לא צחצח!". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שאת נוקטת באותה גישה מהצד השני: "...בחדר הלידה ידליקו אור חזק, יעשו רעש בלי חשבון, יאפשרו כניסת אנשים זרים לחדר...". בשתי הפעמים שיצא לי לבלות בחדר הלידה, לא היה אור חזק, לא עשו רעש (אנחנו הבאנו דיסקים ושמנו את המוזיקה שרצינו), לא נכנסו אנשים זרים לחדר (המיילדת היא לא איש זר ואת הרופאה התורנית ראינו פעמיים, בכניסה לחדר הלידה כשהיא הציגה את עצמה ואחרי הלידה כשהיא שאלה אם הכל בסדר). אף אחד לא צעק על היולדת (רק ביקשו בנימוס מהאמא ההיסטרית שלה להרגע או לצאת) וכל פעולה בוצעה לאחר התיעצות עם היולדת (ואיתי) ובהסכמתה (מתן פיטוצין לזרוז וכד'). הגישה היתה תמיד בסגנון "אנחנו כאן לעזור לך ללדת" ולא מה שאת מתארת. הדרך שאת מציגה את הלידה בבית חולים דומה לדרך שבה מתנגדי הלידות הביתיות מציגים אותן - התמקדות במקרי הקיצון והתעלמות מרוב המקרים שעוברים בשלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלוש לידות, שלוש בתי חולים שונים, בכולם לא היה אור חזק, לא עשו רעש (מלבד הצעקות של אישתי) ולא היו אנשים זרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלוש לידות בבילינסון (מרכז רפואי רבין), פעם השלישית בן לפני חודש וחצי. בדרך כלל יחס סביר חוץ מרגע אחד פעם קודמת, שהמיילדת היתה עייפה ועצבנית ולבקשת האישה אני התאפקתי ולא עשיתי את הסקנדל שכמעט יצא לי. כל השלוש לידות היו עם אפידורל, בלי צעקות ובלי עניינים. אשתי אינטליגנטית עם קבלות ואני שמח שהשכל הישר עובד אצלה גם בחיים האישיים ולא רק בקריירה והיא אף פעם לא התפתתה לטרנדים של לידה טבעית, לידת בית וכל הדברים האלה. לכל מי שמתייעצת איתה בהריון היא אומרת לה את אותו דבר, שאפידורל זאת המצאה גאונית ושיש אלף דרכים טובות להעצמה האישית בתור אישה, מאשר לסבול כמו שנשים סבלו לפני אלף שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מרגע אחד *ב*פעם *ה*קודמת וגו' ___ תסו"ש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"*אשתי* אינטליגנטית" (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה לכם. בלידה שלי נכנסו זרים, ביניהם הסניטר שממש היה לו דחוף לאבק משהו. זה גם לא נדיר שנכנסים סטאז'רים (בחלק מבתי החולים). בחדר לידה יש אור חזק - נקודה. אלא אם מישהו מעמעם אותו בכוונת מכוון. האם זה מה שקרה אצלכם? בד"כ בהחלט מתייעצים ומבקשים הסכמה לרוב הפרוצדורות, הבעיה היא בקלות הבלתי נסבלת של הצעת הפרוצדורות... ויולדות רבות לא יודעות למה הן נכנסות עם כל התערבות והתערבות. תראה, אני לא טוענת שבתי החולים הם השטן. אני טוענת שקשה מאוד להגיע שם לתנאים אופטימליים ללידה, ושלרוב הם מטרפדים *באופן מבני* את האופציה ללדת בצורה נורמלית. זה אומר שלידות בתנאים מאפשרים כמו שהיו לאשתך מצריכות הרבה מזל - מזל "חיצוני", מעבר ליכולתה הפיזית ללדת. בקביעה האחרונה ובאחרות אני מסתמכת על המוני סיפורי לידה שקראתי. לא צריך שיצעקו על כולן כדי להבין שהשיטה בעייתית, מספיק שיצעקו על 10%, או ייתנו זירוז ללא הצדקה לרבע מהמזורזות, כדי להבין את זה. או ואו ואו... יש עוד הרבה דוגמאות, שהאוסף שלהן מאפשר לראות שמדובר בכשלים תפיסתיים ומערכתיים ולא אישיים או מקומיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אנחנו לא מגדירים "אור חזק" באותו האופן. בחדר הלידה היה אור כמו בחדר מגורים. פחות מאשר במשרד שבו אני עובד ויותר מאשר מנורת קריאה בחדר שינה. לא מספיק חזק כדי לצלם בלי פלאש, אבל מספיק חזק בשביל לקרוא עיתון. אור רגיל. אחרי הלידה, המיילדת עמעמה את האורות עוד יותר לחצי חשיכה. לא נראה לי שהיינו מרגישים נוח להיות ככה 10 שעות, אבל אולי כדאי לשאול את אשתי על זה. בלידה הראשונה הציעו אפידורל, זירוז, פקיעת מי שפיר, לכולם אשתי סרבה ואף אחד לא הציק לה בנושא. אחרי 8 שעות, כשהכאבים והעייפות התגברו והלידה לא הראתה סימני התקדמות, התיעצנו עם המיילדת. היא הסבירה מה האפשרויות וציינה שאפשר גם להמתין ולתת לטבע לעשות את שלו. הבחירה בזירוז היתה של היולדת ושלה בלבד. לא ברור לי למה את מתכוונת ב"קלות הבלתי נסבלת של הצעת הפרוצדורות" או ב"מטרפדים *באופן מבני* את האופציה ללדת בצורה נורמלית". משיחות עם בנות הגיל שלנו, שילדו בשנים האחרונות, אני מתרשם שהלידה של אשתי (למעט הוויתור על אפידורל) היא הנורמה ולא נתקלתי בשום מקרה של צעקות או התערבות במהלך הלידה שלא על דעת היולדת. אני חושד שמדובר כאן במשהו אחר: מגיעה יולדת, כולה רצון ללדת באופן טבעי כמו שכתוב בספר שהיא קיבלה מחברה מסורה לנושא, ואחרי 10-20 שעות של צירים כואבים היא רק רוצה שהחוויה המעצימה הזאת תגמר כבר. המילדת, שגם לה כבר קצת נמאס מהאידאולוגית הסובלת, מציעה את מה שיש לה להציע, היולדת המותשת מסכימה והסיוט נגמר. למחרת באה החברה המסורה לבקר ושואלת על מהלך הלידה. היולדת, בנסיון להצטדק מאשימה את הלחץ של המיילדת, את התאורה, את הרעש של המוניטור, ועוד סיפור לידה מזעזע בחוסר ההתחשבות ביולדת ובטרפוד אכזרי של תהליך טבעי יוצא לאינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתרשמות *שלי* נובעת מקריאת המון המוני סיפורי לידה, וגם מבדיקת הסטטיסטיקה של התערבויות בלידה בבי"ח. כלומר, הרושם הזה אינו מנותק מהמציאות. אני חוזרת למספרים הפשוטים: 25% קיסרי בבי"ח ידוע במרכז הארץ - האם זה אומר ש-25% מהיולדות שם לא כשירות ללדת פיזיולוגית? המספרים הללו מעידים על התערבות בקנה מידה עצום, שרובו לא הכרחי. אתה מתאר 3 הצעות שאשתך קיבלה כבר בתחילת הלידה, ללא כל הצדקה רפואית, ואתה עדיין לא מבין מה זה "הקלות הבלתי נסבלת של הצעת הפרוצדורות"? אני עדיין אוחזת בדעתי שלאשתך היה מזל שעמדה בכל זה. אתה צודק בכך שציפיות גבוהות מדי יכולות לפעול כפי שתיארת (הייתי בדיוק שם, בלידה הראשונה). יש נשים רבות שהאידיאל של לידה טבעית נשמע להן קוסם אבל לא מצליחות לממש אותו מסיבות שונות. מצד שני, התסכול שלהן לרוב מוצדק. בי"ח זריזים בהקמת "החדר הטבעי", לרוב בתשלום נוסף (רפואה אפורה), אבל בפועל מעט מאוד יולדות (בריאות!) מקבלות אישור להיכנס לשם. מדברים על הליכה לקראת היולדת, אבל מסרבים להכניס דולות (תומכות לידה) לחדרי לידה. ואגב, 20 שעות של צירים כואבים בבי"ח (ואפילו 8 שעות) נגרמות לא פעם מעצם השהייה בסביבה לא מוכרת, עם צוות מתחלף, שתוקעת את מהלך הלידה. יולדת עם ייצור אדרנלין מוגבר לא ניכרת בפרצוף מבועת ובצרחות אימים. היא פשוט נתקעת בלידה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה שום דבר רע בכך שהמיילדת מסבירה ומפרטת את האופציות השונות. מבין שלוש ההצעות, רק האפידורל הוצע בהתחלה. שתי האופציות האחרות הוצעו במהלך השעות שעברו ללא התקדמות, וכאמור, הוצעו פעם אחת וזהו. אני לא יודע מה הסיבה לאחוז הגבוה של ניתוחים קיסריים, אבל יכול לנחש שזה חלק מהצרה שנקראת "רפואה מתגוננת". אף בית חולים ואף רופא מיילד לא יתבע על ניתוח קיסרי לא מוצדק, אבל על המנעות מניתוח קיסרי בלידה שהסתבכה, כבר היו תביעות. אם מדובר בבית חולים מסויים, יתכן שעצם העובדה שהוא ידוע באצבע קלה על הסכין, מושכת אליו יולדות שרוצות ללדת בניתוח קיסרי למרות שאין לכך הצדקה רפואית, ויש גם כאלה. מכיוון שכבר שמעתי על כמה לידות טבעיות שנמשכו 20 שעות (והסתיימו בהעברת היולדת המותשת לבית חולים), אני לא נוטה לקבל את תאוריית האדרנלין כמובנת מאליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפידורל זה מילא, הוא נועד לשיכוך כאבים (אני לא נגד אפידורל אם כך השתמע). אבל איזו סיבה יש להציע לאשה בריאה בלידה בריאה פקיעת מים? מה זה "ללא התקדמות"? אני מנחשת שההתקדמות נמדדת על פי הגרף הממוצע. מסכימה אתך לגמרי בנושא הרפואה המתגוננת. גם אני שמעתי על לידות טבעיות ממושכות מאוד, למען האמת גם חוויתי. לידתי הראשונה נמשכה זמן רב מאוד, כולל הקאות והתייבשות, וביקשתי לעבור לבי"ח (הלידה הסתיימה בוואקום). בלידה השנייה כבר הבנתי שכך אני יולדת, עם שלב לטנטי ממושך (צירים חלשים ולא אפקטיביים) שנמשך יום וחצי בערך, ולכן התכוננתי לזה, קיבלתי תמיכה מקצועית מתאימה ועברתי את השלב הזה בקלות רבה. אני לא טוענת שכולן צריכות ללדת כך, אלא שלו הייתי מגיעה לבית חולים ללדת היו עושים בי שמות (הערכת משקל גבוהה של העובר, שבוע לידה מאוחר מאוד, לידה ש"לא מתקדמת", לכאורה כל הסימנים להתערבות רפואית נחוצה). אם להוסיף את המתח והלחץ שנלווים לתפיסת מיטה בבי"ח במשך יום וחצי בלי תוצאות, ללהערכתי לא הייתי יוצאת עם פחות מקיסרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו "המיילדת מסבירה ומפרטת" - מה בדיוק הסבירה ופירטה? הנה פירוט אמיתי של ההתערבויות השונות בלידה (לבעלי לב חזק בלבד). למרות ההצהרה שבפתיחה, הפירוט הוא אובייקטיבי ומביא גם חסרונות וגם יתרונות, מוכחים סטטיסטית, של כל התערבות שכזו: השווה לתמונה השקרית והמיופייפת שמציג בי"ח תה"ש: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מרגיש קצת לא נוח לפרט כל כך הרבה בנושא, אבל ניחא. אפידורל, קיבלמו דף הסבר מפורט עם הקליטה בחדר הלידה, הקראתי אותו לזוגתי שתחיה והיא החליטה (והודיעה למיילדת) שבינתיים אין צורך. אחרי 5-6 שעות בחדר הלידה (רוב הזמן בלי מוניטור, פעמיים נעשה ניטור של כ-20 דקות) הבדיקה הראתה שאין שינוי במצב הפתיחה או במיקום ראש התינוק. המיילדת הסבירה שלדעתה, הסיבה היא כיס של מי שפיר שנמצא מתחת לראש התינוק ומונע ממנו להפעיל לחץ על צוואר הרחם. היא אמרה שמנסיונה, הלידה לא תתקדם עד שתהיה ירידת מים, טבעית או כתוצאה מפקיעה יזומה, וההחלטה אם להמתין או לפקוע היא של היולדת. היא גם ציינה שבמקרה של ירידת מים צריך להתחבר למוניטור כל הזמן, כי יש סכנה של לחץ מצד העובר על חבל הטבור עד כדי פגיעה באספקת הדם. אשתי החליטה להמתין ולהמשיך בשיטות שלה - עבודה על כדור, חליטות עלי פטל, עיסויים וכד'. אחרי כשעתיים נוספות ללא שינוי במצב היא ביקשה מהמיילדת לבצע פקיעה של מי השפיר. למרות שהמיילדת ציינה שהלידה תתקדם עכשיו מהר יותר, אחרי התקדמות מסויימת הצירים פתאום נחלשו. אחרי קצת יותר משעה, אשתי התיעצה עם המיילדת שהמליצה לה על שימוש בפיטוצין, הסבירה שהוא מחזק את הצירים ושהוא מחייב חיבור לערוי ועשוי לגרום לכאבים חזקים. אשתי הסכימה וקיבלה מינון מאוד נמוך (אני לא זוכר את המספרים) שלא השפיע בכלל ורק אחרי מנה נוספת הצירים התחזקו והלידה הסתיימה בהצלחה. להערכתי, אי התערבות היתה מאריכה את הלידה באופן ניכר, מביאה להתשה של היולדת אולי עד למצב של לידת מכשירים במצב של תשישות וחוסר יכולת ללחוץ, או לחילופין מצריכה שימוש באפידורל על יתרונותיו וחסרונותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע ש"נפלת" טוב, גם עם המיילדת וגם עם היולדת :-) ח"ח שעברה את כל זה בלי אפידורל. עם זאת, אם הלידה לא התקדמה גם אחרי הפקיעה, יכול להיות פשוט שההשערה שלה על כיס מי השפיר לא היתה נכונה. קשה לדעת. בכל מקרה, באופן אבסורדי, עיכוב של הצירים הוא אחד מתופעות הלוואי של פקיעת מים, בין היתר בגלל שלאחריה תנועת היולדת מוגבלת מאוד. אני חושבת שכמו אפידורל ואפילו כמו פיטוצין, זה לא אמצעי פסול מראש - אלא שיש לדעת מתי משתמשים בו ואם מחליטים להשתמש יש לתזמן אותו בשלב הנכון, אחרת הוא פועל כחרב פיפיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש משהו שאני לא מבינה: את אומרת שאין יותר רופאים שיודעים ליילד לידת עכוז וכו' וכו', ושיש בכל הארץ רק אחד או שניים שיודעים. בכתבה שקישרת בתגובה 524870 נאמר: "מהנתונים עולה עוד כי בשנים האחרונות ישנה מגמת עלייה בביצוע לידה נרתיקית גם כאשר התינוק במצג עכוז. כמעט 9 אחוזים מהלידות ב-2007 היו כאלו". כמה רופאים מיילדים יש בארץ? לא יודעת, לא מצאתי. לפי ויקי, יש בישראל קצת יותר מ -33,000 רופאים. רופאים מרדימים, למשל, יש למעלה מ-700. אני מניחה שמיילדים יש לפחות כמספר הזה, וסביר שיותר. בישראל יש 150,000 לידות בשנה, ולפי ההנחה שלך - רופא אחד או שניים עושה/עושים את כל העכוזים - כלומר - 9% מכלל הלידות? אז איך שניהם מסתדרים טכנית? מזגזגים בארץ לאורכה ולרוחבה עפ"י הצורך והאזעקות הטלפוניות, וישנים 6 דקות פעם בשנתיים? משהו בקשר לפער בין שיעורי הניתוחים הקיסריים (אותה כתבה): לא יודעת בנוגע לאלופי הקיסריים רמב"ם, וולפסון ויוספטל (יוספטל בלאו הכי בי"ח קטן ותינוקות בו מעט), אבל לגבי האלוף תלה"ש קראתי מתישהו בעיתונות המודפסת (אין לי סבלנות לחפש לינקים) שכיון שהוא בית חולים טוב (גם עפ"י כל מיני דירוגים בינלאומיים) עם מחלקת יולדות טובה, מופנות אליו יולדות בסיכון גבוה (כלומר - מועדות לניתוח) גם מן האזורים שאינם האזור הטבעי שלו, גיאוגרפית ומנהלית - מה שמעלה בו באופן מובן את שיעור הקיסריים. מי יודע - אולי מפנים אליו קצת גם ממעייני הישועה (אבל אני מסכימה על כך שבבתי חולים המשרתים ריכוזי אוכלוסיה חרדית-דתית יש פחות ניתוחים, ולפי הכתבה - במקום חלק מהם באות במעייני הישועה לידות המלקחיים). בנוסף על כך, העליה בהפריות מבחנה מובילה לעליה בילודת פגים ובכלל בלידות בסיכון גבוה, מה שבתורו מעלה שוב את שיעור הקיסריים (ויש איזשהו צפי לעליה נוספת) - וגם בהפריות מבחנה, אם להאמין ליחצ"נות שלו, תלה"ש הוא "מוביל", "פורץ דרך" וכיו"ב, כך שזה ממש מעבר לפינה - ממרפאת הפוריות לחדר הלידה, והופ - אל מיטת הניתוח (בעצם, זאת אותה מיטה?). גם אני, בדומה לאיזי, מתקשה לקבל את תיאוריית האדרנלין. אני מבינה את ההגיון-על-הנייר שבטענת המתאם השלילי אוקסיטוצין-אדרנלין, אבל בפועל, ובניגוד לדברייך המעורפלים משהו שבסוף תגובה 525859 - לידות בבית החולים הן קצרות יותר - וכנראה לא סתם אלא קצרות יותר באופן משמעותי - מאשר לידות בבית, בגורן או ביקב (שוב, אין לי סבלנות לחפש לינקים, אבל אני בטוחה שגם את יודעת את זה). אני חשה מבוכה בדיון הזה - מעצם זה שלידותי שלי היו קצרות וקלות באופן טבעי ובלי "התערבויות", קיימת אצלי מין תחושת "מי אני שאעז בכלל לפתוח את הפה, כשלא ניצלתי שש הזדמנויות פז לתרום את חלקי למפלס הסבל הנורא של המין הנשי..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי מצג עכוז - המספר 9% נראה לי גבוה מדי, אולי המשפט שם לא מנוסח טוב. מעבר להנחותיך, הגיוני יותר להניח שמי שרוצה ללדת עכוז וגינאלי מגיעה לבי"ח באזור שלה שיש בו מי שהתמחה בזה. הכתבה הזו1 של ימימה עברון מחזקת את טענתי: ה"כוכבים" של לידת עכוז וגינאלית הם רופאים ספורים בלבד. בכתבה אגב מדובר על 0.5% לידות עכוז וגינאליות. לתה"ש אין מחלקת יולדות טובה, במופגן. מה שיש שם זה מלונית פרטית בתשלום גבוה, וחוסר השקעה של בי"ח במחלקת היולדות, כנראה כאמצעי להגביר את הביקוש לשירותים ה"אפורים" היקרים שהם מציעים במלונית. אבל את צודקת שבסופו של דבר הסיבה והמסובב מזינים זה את זה - בבי"ח התערבותי יהיו יותר התערבויות... ולכן יותר התמחות בהתערבויות כגון ניתוחים, ולכן יגיעו לשם לידות בסיכון וקיסרים אלקטיביים, וחוזר חלילה. אם לידות ביה"ח קצרות יותר מלידות בבית, ואם יש פי X יותר התערבויות בביה"ח, האם לא נראה לך הגיוני שלפחות חלק מהקיצור בזמן אפשר לייחס להתערבויות? (למעשה אני לא רואה הסבר הגיוני אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענה שאחוז התמותה בלידות בית כמעט כפול מלידות בי"ח: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |