על ''אחורי זה'' וחיות אחרות 5246
צחי ברזיק שבת, 27/5/2000, 20:42
אבי גרייניק הצליח, יחד עם עידן אלתרמן בעיקר אך גם שאר חברי פלטפוס, לבסס את עצמו חזק בתודעה של ילידי שנות השבעים ותחילת השמונים. למרות שבבירור יש לו כישרון וידע מוסיקלי, אשר הופגנו מדי פעם גם בפלטפוס (בין אם במערכונים על המוסיקאים בנווה חמציצים שחלקם הניכר גורם לי לקרקר בקול רם במיוחד בכל פעם שיוצא לי לראות אותם, או בין אם במערכונים המזמרים שנפוצו מדי פעם בפלטפוס ובהופעות ''ילדים סורגים''), אין סיכוי שאנחנו נשכח אותו בתור ''מאייר''.

אנחנו יכולים לנסות לשמוע את המוסיקה של להקת ''לולה'' בתור יצירה מוסיקלית ולא בתור ספין אוף של פלטפוס, אבל אנחנו אף פעם לא נשכח להם את אינספור הדמויות והמערכונים שהשתרשו בתוך הסלנג וההומור של בני הדור שלנו. מה לעשות אבי (בהנחה שמדי פעם תקפוץ לבקר, לראות מה התגובות למאמר) - זה מחיר התהילה. גם כשראיתי אתכם בתפקידים דרמטיים, הרגשתי כאילו שאני רואה חבר ילדות שלי על המסך. זה לא קשור לכישרון המשחק או המוסיקלי שיש לכם, זו פשוט תופעת לוואי של ההצלחה. ראינו אתכם המון, צחקנו בערך באותה כמות, ציטטנו הרבה יותר. היה לכם פור עצום על מוסיקאים שמתחילים מאפס בהפצת הדיסק, אבל יש גם מגרעות לדבר, אני מניח. מה שכן - לולה באמת הצליחו להפתיע אותי (לטובה) בכך שאתם לא נשמעים כמו אוסף של שירי פלטפוס. אולי אחרי שנשמע את הדיסק קצת יותר, נוכל לשכוח את יגאל, מאיר וחזי, ולהתחיל לשמוע את יסמין, ירדן, עידן ואבי.

דובי - מאוד מוצא חן בעיני הטרנד החדש כאן במדור המוסיקה של האייל, להביא ראיונות עם מוסיקאים אמיתיים פה ושם. אני מבטיח לך, פעם הבאה שאני נתקל באיזה מוסיקאי ברחוב אני מביא לו איזה כיסא לראש ומראיין אותו בשביל המגזין.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות