|
1. שרי הטאליבן שקיבלו חנינה מן הממשלה החדשה, לא פשעו כנגד ארה"ב. ההחלטה אם להעמידם לדין היא אפגנית-פנימית. אחד מהם אמנם אחראי לגזירות המחפירות נגד הנשים האפגניות, אך אם הממשלה הריבונית מחליטה להניח לו, אין לארה"ב פתחון-פה בעניין. אם בעקבות תפיסת האמל"ח במכוניתו של נועם פדרמן היתה ארה"ב תובעת (בגיבוי צבאי) את הסגרתו לידיה, האם היית מצדד גם בכך? ואם חייל בצי השישי היה נרצח ע"י נער בן 14 בעמק האלכוהול, היית מסכים שגדוד נחתים ינהל מצוד חם אחרי הילד בשכונת מגוריך? אני מניח שאותו נער אפגני 'ימצא את מותו' במהלך המצוד. זו נראית לך התנהגות הולמת עבור כוח זר במדינה ריבונית?
2. כל מה שעשה הצבא האמריקני באפגניסטן, ועשוי לעשות גם מתישהוא גם בעירק, יכול לעשות גם כוח בינ"ל מתוקף מנדט של האו"ם. עד כמה שזה עשוי להישמע מגוחך, אם כוח בינ"ל כזה היה מפציץ בשגגה שיירה אזרחית אפגנית (ואז עוד אחת, ועוד אחת), זה היה פחות מתועב מוסרית מהפצצות שגויות זהות מידי הצבא האמריקני לבדו. לחיזוק נקודה רופפת זו ניתן לשוב ולהציג את עניין סמכות השיפוט - בית דין עולמי הוא הוגן יותר ממשפט-שדה אמריקני.
3. מרגע שקיימת ממשלה אפגנית ריבונית, כל פעולה כנגד אנשי הטאליבן בניגוד נחרץ לעמדתה הוא עוול.
|
|