 |
|
 |
||
|
||||
 |
בניגוד לדעה הרווחת כאן החינוך הציבורי בארה"ב (לפחות בקליפורניה במחוז לוס אנג'לס) עולה לאין ערוך על החינוך בארץ. 100% חינם. התלמיד צריך להביא את עצמו ותיק בית ספר, כל התכולה מסופקת. בית ספר בלוס אנג'לס זה עולם שונה לגמרי מבי"ס בארץ. קודם כל הרגשת רצינות וכבוד. התלמידים מכבדים את המורים והמורים את התלמידים. משמעת ברזל. כן בארץ החופש הבלתי מוגבל, החופש נשאר מחוץ לשערי ביה"ס. תלמיד שיצא מהכיתה לשרותים או למשרד בזמן השעור זקוק לאישור בכתב אחרת יהיה בצרה. הישיגי התלמידים כנראה לא רעים לפי מבחן התוצאה. עובדה שהאוניברסיטאות הציבוריות מהטובות בעולם נמצאות בקליפורניה. כגון UC Berkeley, UCLA. חבל שאנחנו לומדים מהם רק את הג'נק ולא את החיובי שבהם. ולגבי העלות, כן זה יקר. משכורתו של מורה ביסודי מגיעה ל60,000 דולר בשנה. מצד שני כמה עולה חוסר חינוך? ובכלל תפקיד הכלכלה לשרת את החינוך הרווחה והרפואה ולא להפך. אני לא יודע כמה משרד החינוך לומד מקליפורניה אבל ראוי לו שינסה ללמוד. יש להם הרבה כסף למחקרים ופיתוח שיטות חינוך והם לוקחים את המשימה הזאת ברצינות. לפני כמה שנים הם הריצו קמפיין בכל אמצעי התיקשורת שסיסמתו הייתה (בתירגום חופשי שלי מאנגלית) לכל ילד מגיע להצליח ואך ילד לא מצליח בעצמו. מערכת החינוך של קליפורניה מתמודדת עם בעיות דומות לשלנו. יש שם אוכלוסיה גדולה של מהגרים שלא מדברים אנגלית. יש אוכלוסיה גדולה של מכסיקנים שלא רוצים לדבר אנגלית (הם עדיין מקווים שארה"ב תחזיר את השטחים הכבושים למכסיקו) יש אוכלוסיות שמסרבות לחסן את הילדים. יש בתי ספר פרטיים, דתיים ואחרים, שאינם משתתפים במבחנים ארציים השוואתיים. אבל למה להתעסק בשטויות. מספיק להוסיף את הנכבה והקו הירוק לספרי הלימוד וכל הבעיות יפתרו. נ.ב מה עם שיטת הבדידים, היא עוד עובדת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שעיקר ההצלחה שאתה מתאר אינו נובע רק מגודל תקציב החינוך של מדינה זו הנמצאת על סף פשיטת רגל, אלא יותר מאופן השימוש בכספים ומגורמים נוספים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערבבת הרבה מאד דברים. משמעת ברזל, 100% חינם, הוספת הנכבה והקו הירוק לתכנית, שכר גסוה למורים וכו'. האם גדעון סער הולך להוסיף גם הוא את הנכבה והקו הירוק לתכנית? להיפך, הוא הולך להוסיף לאומנות ומשמעת. נראה איך יהפוך את החינוך למשהו אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נורא מפליא איך אדם אינטיליגנטי (באמת בלי ציניות) מראה פעם אחרי פעם שהוא מתקשה בהבנת הנקרא. אולי בגלל שאתה מרגיש חובה להגיב מייד על כל נושא שמעניין אןתך? ממש חבל לראות את זה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור אלמוני, עדיף שתתן קצת יותר כבוד. גסות הרוח שלך מיותרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מר גדעון אמיר באמת ערבב בתגובתו הרבה דברים, ערבוב שמבלבל גם אותי, ובפרפראזה הפוכה: מרובה שאינו מחזיק אפילו מעט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתרכז במשמעת. כאשר הבן שלי בכתה א חוזר הביתה פצוע לפחות פעם בשבוע, כשמתלוננים בפני המורה, תגובתה היא חוסר אמון מוחלט: לא, הוא ילד טוב (המכה) הוא אף פעם לא מרביץ. כאשר התלוננו בפני המנהל התגובה היתה שצריך לבדוק מה קורה איתנו שהפכנו למלשינים סדרתיים. כאשר בני נכנס להיסטריה כשמתכוננים לבית ספר, כי מרביצים לו, אז אף מורה ולו גם האיכותי ביותר לא יוכל ללמד אותו כראוי אלא אם יסירו את הרגשת האיום. לקח זמן אבל הסתבר לי שלבית הספר אין סמכות להרחיק תלמידים אלימים. המגמה המוכתבת ע"י משרד החינוך ונתמכת ע"י בתי המשפט היא לא לעשות שום דבר שאינו לטובתו של האלים. ומה בקשר לקורבנות? מי סופר אותם. המצב הזה חייב להשתנות. בלי זה לא יהיה חינוך ולא בתי ספר אלא ג'ונגל. במילה משמעת אינני כולל תלבושת אחידה, קימה לפני מורה ושאר הטכסים שהיו מקובלים פעם. אני כן כולל את הטיפול באלימות, התחלת שעור וסיום שעור בזמן, הקפדה על שיעורי בית וכיוצא בזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מערב כאן יותר מדי דברים. אין קשר בין הקפדה על שעורי בית וטיפול באלימות. בשביל לטפל באלימות לא צריך להשית על בית הספר משמעת צבאית או לכל הפחות תעשייתית. לא מרחיקים תלמידים אלימים כי אין לאן. כדי שאפשר יהיה לטפל באלימות צריך להקצות לכך תקציבים- אולי מוסדות לנערים אלימים. איך בדיוק מגבירים את המישמעת? זורקים את התלמיד המתפרע והאלים הביתה? מה הוא יעשה בבית? יפטרו את אחד ההורים שיהיה איתו בבית? אולי אם אותו תלמיד יקום כשהמורה יכנס וישיר את התיקווה אז לא יהיה אלים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפקיד הבית ספר ללמד לא להיות שמרטף, אם יש תלמיד המפריע לאווירה הלימודית, יש לעשות את כל הצעדים האפשריים והסטנדרטים במסגרת בית הספר (עמידה בפינה\הוצאה מהשיעור\בילוי זמן בישיבה במזכירות או אצל המנהלת וכיו"ב), אם זה לא עוזר, צריך לשלוח את הילד הביתה. שיטפלו בו הוריו. לגביי מוסדות לתלמידים אלימים, השמועה אומרת שמוסדות כאלה הם לא בדיוק מקום מלבב מחנך ומועיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם שיתוף ההורים? מנסיוני, אני לא מדבר על שיתוף בין בי"ס להורי התלמיד שמפריע אלא בין כל הורי הכיתה (וסגל בי"ס), יחד עם הורי התלמידים שמפריעים. לא כדי להוקיע אותם אלא כדי לעבוד ביחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שבמקרים רבים שת"פ כזה יתקשה להיות פרודוקטיבי, בין משום שהילדים המפריעים/אלימים באים מבתים שבהם ההורים לא ירצו לשתף פעולה (בין משום שהם הורים לא מעורבים או שיתפשו את הענין כפגיעה בכבודם, היטפלות לילד המסכן שלהם שמה הוא כבר עשה וכו'), בין משום שההורים האחרים לא ירצו לשתף פעולה (סביר להניח שאם מישהו היה מונע מהילד שלי ללמוד, שלא לדבר על מפעיל כלפיו אלימות, באופן קבוע הייתי יותר מעונין לחפש איך לסלק אותו מאשר איך לצמצם את חומרת הבעיה) ובין משום שכשיותר מדי אנשים מעורבים בענין שיש לו צדדים רגשיים עדינים ומורכבים הסיכוי הרבה יותר גבוה שמישהו ידרוך על היבלות של השני מאשר שיחד הם יצליחו להגיע להבנה הדדית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיון שלי היה חיובי ביותר. אני יזמתי תהליך שמלכתחילה התבסס על זה שהמטרה לא להוקיע ולהאשים את ההורים שילדיהם מפריעים, אלא על תהליך שעיקר המאמץ הוא גיוס כל ההורים לטיפול משותף בבעיה. את הטיפול הספציפי השארנו לצוות ביה''ס בעוד ההורים מתרגנים לפעילויות משותפות ביניהם וגם אירגון פעילויות עם הילדים. כמובן שכל המאמץ הזה גרם גם להעלאת המודעות של כל הורה בביתו ואני מניח שהיתה לזה תרומה והשפעה על הילדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שזה לא יכול לעבוד אלא שבמקרים רבים זה לא יעבוד. יש לא מעט דברים שצריכים להסתדר נכון כדי שזה יעבוד. במקרה שלכם זה הצליח ואז זה מצוין; אני מנחש שבית הספר שאתה מדבר עליו הוא איכותי יחסית גם מבחינת האוכלוסיה ששולחת את הילדים וגם מבחינת הצוות. לעומת זאת, כאשר אתה מסתכל על המערכת בכללותה קשה לי לראות את זה כדבר שיכול להיות מיושם בהקף רחב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לפרט קצת בבקשה על אותו תהליך? מה הוא כלל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פגישות של הורי הכיתה (לא כולם באו) בהם דיברנו על התופעה ועל דרכים להתמודדות ביחד בתופעה. שיתוף/ידוע צוות ביה"ס בכל הפעילויות וההחלטות שלנו וקבלת תמיכה ועצה מהיועצות. הקפדה שלא ללכת נגד פעילויות מתוכננות של ביה"ס ונסיון להשתלב או להוסיף להן נופך משלנו. ארגון פעילויות משותפות של ילדים-הורים כמו טיול בסוף שבוע, פיקניק והפעלה בפארק, אחה"צ בבריכה, אפיית עוגות בבתים בקבוצות קטנות. גיבוש "אמנה" של הורים-ילדים-בי"ס (בנוסף לאמנה שקיימת בבי"ס). הכוונה הייתה להחתים את ההורים והילדים על גם על האמנה וגם על אישור שהם קראו אותה (זה לא יצא לבסוף לפועל מסיבות טכניות וזמן). אחת האמהות העבירה להורים סדנת עבודה בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל רון דיבר על שת''פ כללי ולאו דוקא של הורי הילד האלים. לדעתי, השת''פ הוא חיוני וצריך להיות ממשי ולא שת''פ כאילו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהוג לומר שבית הספר איננו שמרטף. זה אינו נשמע יפה כי לא מדובר בטף ועצם המילה שמרטף מציגה את העניין באור מגוחך, אבל בית הספר הוא כן מסגרת לשהיית נוער במשך היום. מה יהיה התוכן של השהיה תלוי בבית הספר ובמערכת החינוך. לגבי המוסדות לילדים אלימים: נכון הם אינם מוסדות מלבבים, אבל גם בתי הספר היום נמצאים במשבר ואינם מאד מלבבים. בקיצור, צריך לשקם את מערכת החינוך כולה- כולל המוסדות הלא מלבבים הללו. לא כל ילד מפריע וטיפה אלים צריך להגיע למוסד כזה. צריך כמובן לחקור מה מקור האלימות שלו וכיצד אפשר להוריד אותה, או לפחות למתן אותה ולהכניס אותה תחת שליטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גישתך חוטאת באותו חטא נפוץ. מה יהיה על האלים? מה יקרה לו מה יקרה להוריו. לא הקדשת אף מילה לקורבנות האלימות וזאת המחלה שלנו ונגד זה אני מתקומם. בא נהפוך את הגישה. במקום לדאוג לפושע ולהזניח את הקורבנות (מי סופר אותם) נדאג לקורבנות ונזניח את טובת הפושע. רק רגע זה לא מספיק פוליטיקלי קורקט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אדוני. אני פשוט לא בוחר כמוך להעביר את האלים לסביבה אחרת (לטאטא מתחת לשטיח) בלי לחשוב מה הוא יעולל שם. ראה איזו הצלחה היתה ביישוב משפחות פשע בישובים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אבל למה להתעסק בשטויות. מספיק להוסיף את הנכבה והקו הירוק לספרי הלימוד וכל הבעיות יפתרו." סליחה על טפשותי, אבל אולי אפשר לקבל הסבר למשפט הזה? איזה בעיות ייפתרו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי לציין ששרי חנוך בעבר כמו יוסי שריד ויולי תמיר ניסו להכתיב את תכני הלימוד שהם לא במסגרת תפקידם וכנראה שזה בא על חשבון תפקידם בקביעת מסגרות והכללים. יש מספר רב של נושאים שמשרד החינוך מטפל בהם ותפקידו של השר לכוון ולתקצב בהתאם להשקפתו על החינוך ולא בהתאם להשקפתו על השטחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אנחנו מדברים על ארצות הברית או על ערב הסעודית? הייתכן שהחינוך במחוז לוס אנג'לס, קליפורניה, הוא שונה באופן קיצוני מן החינוך בפרינסטון, ניו ג'רזי? כי בכתבה הזאת, דיון 2557, על זה האחרון, בניו ג'רזי, לא ראיתי את הצירוף "משמעת ברזל". הקפדה על עבודת המורים ועל מטלות התלמידים כן, אבל משהו שמזכיר "ברזל" (נניח עונשי השפלה כמו בקסרקטינים צבאיים, מכות כמו בפנימיות הבנים הבריטיות) - לא כל כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק גדול מהתלמידים בקולג'ים בקליפורניה לא למדו בקליפורניה אלא בשאר ארצות הברית. בכל מקרה, אם לשפוט על פי החינוך בבריטניה (גם כאן יש כמה אוניברסיטאות די טובות, כך אומרים) אז משמעת ברזל היא ממש לא הפתרון. כאן המורים מקבלים את הכבוד שהם ראויים לו בגלל שהם ראויים לו ולא בגלל שהילדים מפחדים מהם. אף אחד לא צריך פתק בכתב בשביל ללכת לשירותים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |