בתשובה לשוקי שמאל, 30/08/09 15:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תשובה פשוטה: תנאי קבלה. כדי לקבל הרבה תלמידים עם ממוצע גבוה, צריכים מראש לסנן את התלמידים הפחות טובים. לדוגמה, ביה"ס מנצרת שתואר בכתבה יש רף כניסה של 85. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זו כוונתי. לביה"ס הפרטיים מותר לסנן ולכן הם "טובים". לעומת זאת על הציבוריים כופים כתונת משוגעים של שיוויון ואז: א. לא רק שהם נפגעים ברמת ההישגים הלימודיים, אלא שהם הופכים גם לחממות של אלימות ופריקת עול. ב. הם בעצם נאלצים להתמודד מול הפרטיים עם שתי ידיים קשורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, טענתי שאתה משתמש בסטטיסטיקה הלא נכונה. רשימת המצטיינים תכלול בעיקר (או רק) בתי ספר שיכולים לסנן ביעילות את הבאים אליהם. זה לא אומר כלום לגבי חינוך "התלמיד הממוצע". גם מי שאינו מצטיין צריך ללמוד בבית־ספר. ויש גבול למספר המצטיינים (אחרת המונח מתרוקן מתוכנו). תביא סטטיסטיקות שגם משקפות את הממוצע ולא רק את הקצוות, ואז יהיה על מה לדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "כתונת משוגעים של שוויון"? אתה בעד מבחני כניסה לתיכון עיוני והכוונת הנכשלים למסלולים מקצועיים שונים שחוסלו עם השנים? אינני אומר שהפתרון הזה הוא רע, אבל אם אתה לא בעדו אז זו אינה כתונת משוגעים. מי שהחליט שכל אחד מסוגל לעשות בגרות עיונית - יצר מצב בלתי אפשרי: או שמורידים את הרמה או שיש אחוז לא קטן שלא יהיה זכאי לתעודת בגרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברמה הבסיסית צריך להחזיר לצוות ביה''ס את היכולת ל''העיף'' מביה''ס את המקרים הקיצוניים של בעיות התנהגות ואני מתכוון לאלפיון המשתולל ולא לעשירון השובב. אם יש כסף צריך להקים מוסדות מתאימים לילדים האלו ואם אין, אסור להתפתות למקסם השווא של ''טיפול בקהילה'' וככה. אם זורקים על המורה הרגיל את הטיפול בתלמיד החריג, לא מועילים לא לחריג ובודאי לא לאלו שאינם חריגים. ברמה גבוהה יותר, אני בהחלט בעד חזרה לשפיות והשלמה עם כך שלא כל הילדים חייבים ללמוד בבי''ס עיוני או להצליח בבחינות הבגרות. אני לא מרגיש צורך לגבש עמדה ספציפית וחד משמעית ביחס למבחנים פסיכו-טכניים והכוונה למסלולים מקצועיים. השינוי המהותי בו אני תומך הוא להבין שמותר למערכת להעריך ולהפנות תלמידים למסלולים השונים ואסור להיות היסטריים גם אם היא טועה מדי פעם. גם אם המערכת נכשלת בכך שמדי פעם היא שולחת גאון מתמטי למגמת מסגרות, היא לא צריכה להתאבד בשל כך. כל עוד גאונים מתמטיים יכולים להגיע למכון וייצמן גם ממגמת המסגרות, לא צריך לתלות את כל חליי העולם וצרותיו על צוארה של המורה שושנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
--"אם יש כסף צריך להקים מוסדות מתאימים לילדים האלו ואם אין"--ודאי שיש כסף; הכל עניין של החלטה על סדרי עדיפויות. אני גם חושב שיש תלמידים שצריך להרחיק אותם מבית הספר בו הם גורם מפריע קשה, אבל צריך להקים להם אלטרנטיבות. פעם חלק מהתלמידים היו הולכים לעבוד כשוליות אחרי כתה ח', ופעמיים בשבוע למדו ברשת עמל. איפה רשת עמל היום?http://www.amalnet.k12.il/home/amal1/reshet/reshet2-... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין קיימים. יש בתי ספר מקצועיים שלומדים בהם יומיים וחצי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה מאיזו כתה. יש תלמידים שהפתרונות הללו צריכים להיות כבר מכתה ט'. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |