|
ביקשתי לחשוב, לא? נעשה את זה לאט וביחד.
ש: באי הדמיוני מסויים יש מאה גנבים שנתפסו ונכלאו לעשרים שנה כל אחד. האם הם קיבלו הנחה בגלל חמלה? (לא, על תדאג, הפעם אני לא אשאיר שאלות פתוחות שדורשות מחשבה) ת: אי אפשר לדעת. ש: אז מה ההבדל המעשי בין אי שבו כל בני האדם מקבלים הנחה בגלל חמלה לאי שבו אף אדם לא מקבל הנחה בגלל חמלה? ת: אין הבדל. ש: אם כך, האם טופז היה צריך "לשלם את חובו לחברה", או שבשל מצבו הוא היה זכאי לקבל הנחה? ת: לא, כמו כל הפושעים הוא צריך לשלם את חובו לחברה וכמו כל הפושעים הוא זכאי לקבל הנחה, שכבר מובנית בתוך מערכת הענישה שלנו באופן אינהרנטי. ש: אם כך, האם יש מצב בו מישהו "פתאום" לא מקבל הנחה? ת: מה פתאום, אם החמלה ניתנת לכל אדם, היא ניתנת תמיד, ולכן היא לא גוררת שום דבר "פתאומי". ש: האם הבני־זונות שינו את הכללים? ת: לא. הכללים היו קיימים תמיד. ש: האם כשסיפרו לו, הוא התרגז? ת: לא. הוא ידע את זה תמיד.
|
|