בתשובה לערן בילינסקי, 25/05/00 11:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ישנן דעות עתיקות של הפילוסופים של יוון העתיקה לפיהן הפוליטיקה היא מקצוע ככל המקצועות. אני נוטה יותר לקבל דעה אחרת שמסוכמת במשפט הסיום של המחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", לקח העלילה שמובא מפי הגיבור הסנדלר באלה המילים: "סנדלר הגון יוכל למלוך בשעת הדחק, אבל מלכים פסולים מראש לסנדלרות". אתה טוען כנגד הכותב שאצלו הפוליטיקה היא רק תחביב, אבל אצל ברק זה ממש מקצוע, טענה שגורמת לי להעלות חיוך מסוים. אחר כך אתה מתחיל להסביר מדוע פעולותיו של ברק נכונות. מניין לך ? הרי גם אתה לא מקצוען. .. כדי להבין מה מנחה את "המקצוען" שלפנינו כדאי להיזכר בכמה עובדות. עד לפני כשנה ומחצה הייתה דעתו של ברק שלילית ביותר בקשר לנסיגה חד צדדית מלבנון. הוא טען בפרוש שאסור לעשות את הצעד הזה, ואם תרצה אוכל להתאמץ ולהביא ציטוטים שלו שיוכיחו זאת מעל לכל ספק. אני זוכר זאת היטב, משום שאז דעתי הייתה הפוכה, וחשבתי שיש לבצע נסיגה חד צדדית (אם כי מעולם דעתי לא הייתה נחרצת בעניין הזה ותמיד היססתי.) המפנה הראשון בדעתו, חל לפני הבחירות. אז הוא הבטיח שתוך שנה הוא "יוציא את צה"ל מלבנון בהסכם". לנוכח האווירה ששררה אז (בעצם, עד היום) בציבור, עולה חשד שהבטחתו זו לא נבעה מתוך הכרה בכך שזה המעשה הנכון, אלא שימשה לו מנוף לניצחון בבחירות. כמובן אין הוכחות לכך אבל כך אני משער. בכל מקרה אין לי ספק שאז הוא לא חשב כלל על נסיגה חד צדדית אלא על הסכם. הוא היה בטוח שאם יסכים לכך שהסורים "כמעט" יטבלו את רגלם בכינרת אבל לא ממש, אסד יקפוץ על המציאה, ואז יוכל להציג את היציאה מלבנון כאחד מהישגי "השלום". כאשר ברק הבטיח את ההבטחה הזאת הוא הותקף בצדק ע"י רבים (וגם אני הקטן בפורום אקטואליה בוואללה), על כך שהוא מבטיח הסכם תוך זמן מוגדר, והסכם הוא דבר שתלוי גם בצד אחר. ביקורת זו, אני חושב, הוכחה כנכונה. לאחר שאסד טרפד לו את תכניותיו עמד ברק בפני מצב שהוא לא צפה כלל. הוא היה צריך להחליט בין הישארות במצב הקיים ובין נסיגה חד צדדית. איני חושב שהייתה לו תכנית למקרה כזה. אני מסיק זאת מתוך מה שנאמר ע"י סגנו משה סנה שטען בפירוש קבל הציבור בטלוויזיה אחרי אירועים שונים בלבנון (עד לפני כחודשים) שמה שהובטח הוא נסיגה בהסכם, ובשום מקרה לא תהיה נסיגה חד צדדית. זמן קצר לאחר מכן כשברק עצמו נשאל מה יהיה אם לא יהיה אפשר להגיע להסכם הוא ענה: "אז נדע מה לעשות". הוא לא אמר בפרוש שתהיה נסיגה חד צדדית, אבל אני מניח שכאשר אמר זאת הסחף האחרון כבר נעשה ואז הוא החליט על נסיגה חד צדדית, והצגת הדברים כאילו קיים את הבטחתו בבחירות. אבל זו, כמובן, הצגה מוטעית. לפני הבחירות הוא הבטיח הסכם. דבריי אלה אינם באים לתת תשובה לשאלה אם צעד הנסיגה יביא בסופו של דבר לתוצאה טובה. על כך כתבתי בתגובה נפרדת (למטה) וממש אין לי שום מושג. צריך לזכור שאחרי שרבין "הוציא אותנו מהבוץ" הייתה תקופה די ארוכה של שקט. האויב עומד בפני מצב חדש. הוא מעריך אותו ומתארגן. זה לוקח זמן ועכשיו קשה לצפות מה יקרה. האינטרסים, מכל מקום לא השתנו. את הסיפור על האינטרס "להפסיק את הכיבוש" איני קונה. אילו זה היה כך היה הסכם. כאמור לא באתי כאן לתת תשובה על תוצאות הצעד, אלא להאיר במעט את מעשיו של ברק והמניעים שמאחוריהם, ולהטיל ספק בתיאוריית "המקצועיות הפוליטית". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון: סגנו של ברק הוא כמובן אפרים סנה ולא אביו משה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |