 |
מה אמורה לשרת הפסקה המגוללת את שהותך בלבנון? היא לא מייצגת שום דבר, ביחוד אחרי שלא אבדת שם חבר או קרוב משפחה. חברה טובה שלי אבדה לפני שנה את בן דודה. נותרו לו חמישה ימים לשחרור. אני לא חושב שהסיבה שגרמה למשפחתה להצטרף בכל המרץ לקריאה ליציאה מלבנון הייתה שנמאס להם מזה שעוד פעם נפל חייל. מן הסתם כאב להם, וכאב להם על כל חייל שנפל לפני וכל חייל שנפל אחריו. אתה מדבר על החיילים כאילו הם מספרים. אז אוקי, שירתת בלבנון והיית נורא אמיץ. זה אומר שגם כל האחרים צריכים להיות ככה? "הצבא המתבכיין". מעניין למה. אחרי הכל, סכנת מוות תמידית ואובדן חברים טובים הם סיבה שולית ביותר לפחד.
הפקרת אנשי צד"ל לא הייתה בכך שנסוגנו. השארנו להם נשק, השארנו להם מוצבים. אנחנו חייבים להם בדיוק כשם שהם חייבים לנו. אם צד"ל היה מגיע להסכם עם המוסלמים הקנאים לאחר "שהתחיל להמאס עליו" לאבד את ילדיו, אתה באמת חושב שהם היו חושביפ פעמיים וממשיכים להלחם בגלל שהם חייבים לנו? הבושה היחידה בכל העסק עם צד"ל היא שאף אחד לא התארגן פה לקלוט אותם. ואגב, צד"ל התפרקו בדיוק כמו שצה"ל עזב. אפשר להאשים אותם בדיוק כמו אותנו.
הפקרת ישובי הצפון? לפי גישה זו, למדינה מותר לפלוש לארץ שכנה אם ההצהרות של כמה מאזרחיה (שניתן להבין אחרי 18 שנה של כיבוש) לא לרוחך? גישה נהדרת, ותחילת דרכה של מלחמת עולם שלישית. צה"ל לא נכנס ללבנון בגלל מטחי קטיושות, מהסיבה הפשוטה שלא היה חיזבאלה אז. ובקשר לתביעות שלו? צריכים להתייחס אליהן, אבל בוא לא נשכח שארגון הלח"י שלנו רצה גם את ירדן, והצהיר בהתלהבות וברוח לחימה איך ישחרר אותה. ראינו כמה הצלחנו. על ישובי הצפון יש להגן מתוך מדינתנו שלנו, היות ופלישה למדינה שכנה בגלל ההתבטאויות של תושביה הן עילה שדי גובלת במליטריזם.
ובוא לא נשכח באמת שבכל הסיפור הזה, אנחנו היינו כובשים, ויצאנו מארץ לא שלנו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש