 |
ואיך עושים את זה? עם קצין ביקור סדיר?
לדעתי כל הבעיתיות של אימוץ, פונדקאות וכולי נובעת ממקור שונה קצת. מכיוון שמדובר על ילדים, הזכויות שלהם חשובות ושלא לא כמו סחורות, אמורות להיות מעוגנות ומוגנות על ידי המדינה ( או מה שנשאר ממנה אם מדובר בליברליסטיות). מהבחינה הזאת התא המשפחתי הוא בעיתי- קורים שם דברים בחדרי חדרים שמאוד קשה לבקר ובמידה רבה מדובר בטיפול בחסרי ישע. אנחנו משאירים את הטיפול הזה לתא המשפחתי מסיבות היסטוריות - לתרבות שלנו יש ניסיון סביר בגידול ילדים על ידי הוריהם ( נכון, יש דוגמאות נגדיות מחרידות, ובכל זאת, הן מחרידות בדיוק מפני שהן יוצאות מן הכלל). התא המשפחתי ההיסטורי מכיל לפחות אם, בדרך כלל גם אב, ויש שם מערכת איזונים ובלמים מסוימת.
לכאורה, בשם הליברליזם וזכויות הפרט, אימוץ, פונדקאות ומכירה של ילדים הם דברים מתבקשים, אבל כשמסתכלים על כך מבחינת זכויות הילד עצמו, העסק נראה אחרת- אפילו המבנה המשפחתי ההיסטורי נראה מוזר- לוקחים אזרח לעתיד ומעניקים סמכויות כמעט בלתי מוגבלות לשני בגירים אקראיים לעצב אותו ולמנוע ממנו (או להעניק לו) טיפול בסיסי כראות עיניהם. כשמסתכלים על זה ככה, עולה החשש להרחיב את מושג המשפחה מעבר למה שנתקענו איתו היסטורית. גבר בודד (או זוג גברים) שרוצה לגדל ילדה? הומוסקסואלים או לא, זה מעורר פאראנויה.
|
 |