 |
שאלת הנסיגה מלבנון הייתה אצלי תמיד בחזקת שאלה שהתשובה לה לא ברורה.
בעבר נטיתי לחשוב שיש לסגת לגבול הבין לאומי, ולממש מדיניות הרתעה באמצעות פגיעה ועונש קשים על כל ניסיון אלים מצד האויב, בדיוק כמו מעשה הנסיגה שבוצע לבסוף, וההצהרות שמלוות אותו.
אבל התבוננות באירועים ובניסיונות הכושלים ועלובים שלנו ליצור הרתעה גרמה לי לפקפק ביכולתנו ליצור הרתעה. חשבתי שלפני נסיגה צריך להוכיח יכולת כזאת, ושעצם הנסיגה לפני שנוצר מנגנון הרתעה פוגע ביכולתנו זו, ומביא נזק. אגב, דוגמה קטנה ליכולת ההרתעה שלנו, ראינו אתמול בתמונות מהגדר בטלוויזיה.
אם הצעד היה מועיל או לא יוכיח העתיד. קשה לדעת מה יקרה, משום שאיני חושב שיש איזה גורם כולל הסורים והחיזבאלה שיודעים כרגע בדיוק איך ימשיכו לפעול. איני יודע גם מתי מתכוון אסד להחזיר את נשמתו לבורא, ואם הדבר יקרה במהרה, איך יפעל זה שיירש אותו. רק אחר זמן של לפחות שנה אפשר יהיה לשפוט את המעשה הזה.
אבל בדבר אחד אני די בטוח: אם הנסיגה לא תביא לשקט המיוחל, והחיזבאלה יחליט בהדרגה לחזור למנגנון של אלימות מבוקרת (והוא ידע בכל רגע לבחור את הכמות והאיכות של הפיגועים. בכך הוא מומחה.), הממשלה לא תגיב כפי שהיא מבטיחה היום להגיב. אותו לחץ בין לאומי יפעל (המעשה "הטוב" שלנו ישכח הרבה יותר מהר ממה שאנו יכולים להעלות על הדעת), אותם לחצים פנימיים וחילוקי דעות בתוך הממשלה ישררו. תגובה תקיפה לא תהיה, ולכן גם מנגנון הרתעה לא יהיה. ואם כך יתפתחו העניינים, יהיה יותר רע.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש