בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 08/08/09 6:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. גם אני לא קראתי את פולניי ולא יודע אם המשפט הזה הוא חלק מטיעון או סיכום אפוריזמי של טיעון. 2. אני בהחלט מבין את האפשרות השניה ולא הייתי מביע התנגדות למאמר שבסיכומו או בכותרתו מופיע ביטוי כמו "החופש הכפוי" - כטיזר שאמור לעורר סקרנות ולמשוך את הקוראים לטיעון מפורט. אולי זה באמת מה שפולניי התכוון לעשות - אין לי מושג (אבל אני חושד שלא). 3.בתגובה 519676 הצבעתי על שני משפטים מהפיסקה המסכמת בהודעה של גיל: א.===>"נסיון להכפיף את החברה האנושית למכניקה של שוק חופשי" (המרמז שהחופש בשוק כפוי) ב.===>"laissez-faire was planned, planning was spontaneous". (המרמז שהתיכנון ספונטאני) 4. הפסקה הזאת באה (לכאורה) להסביר את הסתירה "התכנון ספונטאני", אבל היא עושה זאת באמצעות סתירה אחרת "מנסים לכפות חופש", ולכן לא רק שלא הבהירה אלא למעשה הוסיפה בילבול. 5. אני רציתי (ולא הצלחתי) לדון במה שנראה לי מגמה - ארוכת שנים - של דיבור עמום ופרדוקסאלי במיוחד בצד הקולקטיביסטי. אני סבור שהניסיון של גיל להסביר סתירה (3.ב) באמצעת משפט (3.א) שבעצמו מכיל סתירה, הוא חלק מהמגמה הזו שמשתלטת על האופן שבו מתקשרים אינטלקטואלים רבים, ובגלל שהם מרבים להשתמש באפוריזמים קליטים ו"מדליקים" (ככלי שיווק אידיאולוגי), הציבור הרחב מאמץ אותם ספונטאנית - בלי להבין. אילו רציתי לרמוז לקונספירציה הייתי אומר שזו ספונטאניות מתוכננת. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |