בתשובה לאיציק ש., 07/08/09 6:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהחלט. ההשוואה שאני מחפש היא דווקא לשלטון סוביטי או פאשיסטי, רך או קשה, ומבחינת החירות האישית של אדם בתחומים הנעים בין הפוליטי לסגנון החיים, דוגמאות שעולות בדעתי - שמיעת ג'ז ברוסיה, קריאה וכתיבת ספרים לא מגויסים וכ'ו. מה מצב הסטיריקון בונצואלה? האם פועלים שם מקבילות למחנות חינוך מחדש, או לא? אני שואל *מתוך מחסור במידע* אם גלויים לפניך נתונים בנושא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שידוע לי, לא פועלים שם שום מוסדות כמו במשטר הסובייטי- לא מחנות כפיה לחינוך מחדש, לא פוליטרוקים בצבא וכו'. אם באמת היה שם מישטר עריץ, היו מחסלים שם את כל מתנגדי צ'אבס. המצב רחוק מאד מזה. נדמה לי שעכשיו יש הגבלות על תקשורת מסיתה. חופש העיתונות היה כזה שהיו שם עיתונים- רוב העיתונים -שתמכו בהפיכה נגד צ'בס, קראו להפיכה נגד צ'אבס, ועדין הופיעו . בכל מדינה אירופאית, בארה''ב ובישראל- עיתונים כאלו היו נסגרים והשותפים להפיכה היו נעצרים ונשפטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש נקודה בעייתית שכדאי להעיר עליה בבדיקות מסוג זה: התסריט המקובל של מעבר ממשטר חופש לעריצות הוא מדורג ואיטי. גם בריה"מ עצמה היא דוגמה כזאת (צריך לזכור שעד 1938, לפחות בתוך הגבולות של המפלגה הקומוניסטית היה די הרבה חופש לדעות שונות ומחלוקות). זה בד"כ תהליך הדרגתי, הקבה פעמים ללא נקודות קריטיות ברורות שבו החופש הולך וניטל מן האזרחים. אף אחד לא טוען שצ'אבז היום הוא טיראן ואוזרפטור. ברור ששלטונו מבוסס על תמיכה ציבורית נרחבת ולא אקראית. כך שהבחינה שלך ברגע זה לא תעלה עדויות מרשיעות. הבעיה היא בצעדים וביזמות האנטי-דמוקרטיות שהוא מקדם (רדיפת מפלגות האופוזיציה, ביטול מגבלות חוקתיות של משך הכהונה כדי לאפשר את המשך כהונתו, סגירת כלי התקשורת העצמאיים והאופוזיציוניים, קידום אג'נדה חד-מפלגתית בחסות הכינו "דמוקרטיה ישירה). כל היזמות האלו עשויות להוליך בסופו של דבר למצב בו הבדיקות שלך יגלו את הסממנים של שלטון עריצות, אלא שאז כבר יהיה מאוחר מדי. זהו הרציונל של כל אותן תכונות יסוד שאנו מקשרים עם הדמוקרטיה הבורגנית ולעיתים כל כך קרובות מתקשים להבין את הצורך בהן ואת הקשר שלהן למבנה המשטר. אני מכוון למשתנים כמו משטר רב מפלגתי, חופש המידע, שלטון החוק והשיוויון בפני החוק, הפרדת הרשויות, חופש הפולחן ועוד. כאשר משטר דמוקרטי מתחיל לחבל ביסודות הללו, זה הזמן לדאוג ולא כאשר תוצאות המהלכים הללו כבר משתלטים באופן בלתי הפיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה נופל בפח של השוואת תנאים לא דומים. ראשית, בריה"מ של 1938 היתה כבר עריצות דמים עם שאריות של מסורת של ויכוחים בדרך לחיסול. ונצואלה מעולם לא היתה דמוקרטיה בורגנית ואפילו לא קרובה לכך. בונצואלה כמו במקומות רבים באמריקה הלטינית יש כל הזמן מלחמת אזרחים לטנטית. מפלגות האופוזיציה שם אינן קדימה או מר"ץ. יש בהן יסודות שביצעו את ההפיכה הצבאית נגד צ'אבס- למעשה נגד רוב העם בונצואלה; הדמוקרטיה היא אחת האופציות אצלן ולאו דוקא המועדפת. התקשורת שהיתה בבעלות פרטית ואנטי צ'אבס, תמכה בריש גלי בהפיכה הצבאית וגם אחרי כשלון ההפיכה המשיכה לקרוא לחסל את צ'אבס- להזכירך, גם בקונגרס האמריקאי היו נבחרי ציבור שקראו למימשל לחסל את צ'אבס. כל הדיבור שלך על מרכיבי הדמוקרטיה מתאים לאירופה ואולי לארגנטינה אך ודאי שלא לונצואלה. רק דמיין לעצמך אם מר"ץ היתה קוראת לחסל את נתניהו; אני מניח שהם היו זוכים לתגובה שצ'אבס היה יכול רק לחלום עליה. היסוד הראשון סדמוקרטיה הוא הסכמה על כללי משחק: אין כאלה בונצואלה ולאו דוקא בגלל צ'אבס. היות שהדמוקרטיה שם מתפקדת תחת כללים של מלחמת אזרחים, הדרך היחידה שלו היא להרחיב את מה שהוא מכנה "הדמוקרטיה הישירה" ולבסס את כוחו על העם הפשוט. בדמוקרטיות המערביות, המיפלגות מבוססות על אליטות. רוב האליטות בונצואלה מוכנות להרוג את צ'אבס מחר. לכן אתה יכול להבין מזה שבדברי אין שום רצון שישראל תידמה לונצואלה - לא לצ'אבס ולא לאופוזיציה שלו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |