|
ישנו גורם נוסף שבעיני הוא חשוב מאוד. למערכת המשפט יש תפקידים החורגים מעבר לגבולות ההתדיינות המשפטית בין שני צדדים. המערכת מנסה לפעול מתוך עקרונות מוצרנים, מוצהרים, יציבים ושוויוניים. תכונות אלה מקנות מידה מסוימת של צפיות להחלטה השיפוטית (בגבולות ידועים). התוצאה היא, שגם סכסוכים שאינם נדונים בבית-המשפט מתנהלים "בצילו של המשפט". כך למשל, סוחר שמכר ללקוחו סחורה פגומה ונתבע להחליפה, אינו נדרש ליותר ממשא-ומתן קצר עם הלקוח לפני שהוא "נכנע" ומחליף את המוצר. לא רק בשל פגיעה במוניטין, אלא גם כי הוא יודע שלו ייתבע להחליף את המוצר, בית המשפט יחייבו ללא צל של ספק לעשות זאת, בצירוף חיובו בתשלום הוצאותיו המשפטיות של הלקוח. ולענייננו: עצם ידיעתו של כל צד לגישור שביכולתו לחזור בכל עת למסלול ה"עימותי" (כלשונך) גורמת לצדדים לכלכל את צעדיהם בגישור גם בשים לב לזכויותיהם לפי הדין המהותי – משפט רגיל הוא אופציה רלוונטית לחלוטין בכל עת, ולכן כללי המשפט הרגילים ממשיכים לשחק תפקיד גם בהיות הצדדים בגישור, כמו שאין הם שוכחים את עמדת הדין כשהם במשא ומתן רגיל.
|
|