בתשובה לידידיה, 01/08/09 4:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אה, סליחה... :) טוב, אז נראה לי שלפני שמנסים לענות על השאלה, יש לברר כמה שאלות אחרות. למשל: א. הסיפור נשמע חי ובועט, אבל הרי ביוסי שריד ובכשרונו הסיפורי עסקינן, כך שיש לאשש קודם כל את הסיפור לכל פרטיו במדוייק ולקבוע האם "נועם" הוא פיגורה מטאפורית במסגרת סיפור מטאפורי - או שמדובר בסיפור אמיתי ורק השם הוא בדוי. ב. וכרגע, בהנחה שהסיפור הוא אמיתי - קרוב לודאי כשכאדם פונה אל ביבי ואל אלי ישי ומקבל אישור לאי-גירוש - הדבר לא נעשה רק באיזו אמירת "כן" אגבית בשיחה סלולרית, אלא תוך כדי פרוצדורה כלשהי המעניקה לו תוקף רשמי (כמובן - כל זה הוא בגדר הנחה בלבד ודורש אישוש כנ"ל). ג. ובהינתן ש-ב' נכון - לא נותר אלא לברר כמה זמן עבר מרגע שפקע אישור שהייתה של האם, העובדת הזרה שבסיפור, בישראל - ועד שנעשתה הפנייה לאינסטנציות העליונות ונתקבל האישור לאי-הגירוש - במשך הזמן ה*זה* (שיכול להיות בין שבועות לחודשים לשנה/שנים[?]) - בוצעה כאן, ככל המסתבר, עבירה על החוק מצד המעסיק - מר שריד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה אומר שאולי הוא המציא את הסיפור המרגש כדי לסחוט אמפתיה? לא יודע, זה נשמע לי שקר נמוך מאוד וגם מועד מדי להתגלות. ב-ג. בכלל לא חשבתי לפרש כפשוטו את המשפט "פנייתנו לנתניהו ואלי ישי שלא לגרש אותם - נענתה"... פרוטקציה כזו היא חריגה עוד יותר. נראה לי שהכוונה כאן לבליץ התקשורתי הכללי נגד גירוש שוהים בלתי חוקיים. זאת אומרת, האישה שוהה כאן בניגוד לחוק, כך היה אתמול וכך יהיה מחר, ושריד העסיק אותה למרות האיסור. ההחלטה קובעת רק שבזכות בנה היא לא תגורש בינתיים, לא מעניקה לה היתר עבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שפקיד משועמם בביטוח הלאומי קרא את העיתון, ורץ לוודא אם יוסף שריד משלם ביטוח כחוק עבור העוזרת שלו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |