![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ה"לז" ? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אכן כך, בובר מדמה את המפגש עם הלז למפגש רוחני שבו הצורך הראשוני של האדם לשלוט ולהפוך לשליט הופך למפגש בין אישי נטול יסודות דרמטיים. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
"הלז" = ההוא. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
על איזה הוא הוא מדבר? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
''אני-הלז'' הוא אפוא סוג קשר שבו, מלכתחילה, אדם פונה לזולתו מתוך יחס של תועלתנות, מתוך רצון להשתמש בו לצרכיו האישיים. יחס זה אינו חייב להיות מרושע ומניפולטיבי (כפי שרבים טועים לחשוב). | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |