בתשובה ליהונתן אורן, 27/07/09 13:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה שואל כאן שתי שאלות נפרדות לגמרי: למה הרבנים לא חשים בצורך בכלים האלה, ולמה יש להם סמכות להכריע (כלומר למה החסידים שלהם מקבלים את הדעה שלהם). בתור תשובה לשתי השאלות אתה מציע הנחה שאינה מקובלת עלי. למה הרבנים לא חשים בצורך בכלים האלה זו שאלה טובה מאד. נדמה לי שהם לוקים בהערכת-יתר של מידת בקיאותם במציאות (או של נאמנותם של משמשיהם ורוחב החלונות שהם פותחים להם). הייתי מצפה שהם יסיקו מסקנות מטעויות חמורות שלהם בעבר - לא מדובר רק על טעויות מאג'וריות בהערכת המציאות כמו היחס לציונות לפני השואה אלא גם על דברים שמתרחשים במציאות הנוכחית ונוגעים לקהילה-פנימה, כמו פרשיות שריפת הפאות מהודו והז'בו (שתי טעויות חמורות לפני כמה שנים) שפגעו קשות באמון שהציבור נותן בהם. אני מדבר כאן על "הרבנים" בהכללה גסה אף על פי שבמקרה הנוכחי אין לי מושג כמה מהם מאמינים שהאם חפה מפשע ואף על פי שאני בטוח שיש ביניהם גם כאלה שמעודכנים ובקיאים גם במה שמתרחש בעולם החרדי וגם בעולם החילוני. הסמכות של רבנים בתוך העולם החרדי היא בעיקר בשאלות של "מה יש לעשות" ולא בשאלות עובדתיות של "מה קרה". גם הסמכות הזו, לדעתי, הולכת ונחלשת, והחשיפה לאינטרנט יחד עם העליה במספרם של אמצעי התקשורת החרדיים האחרים מערערים אותה עוד יותר. היא נשענת על פיתוח מודרני של מושג "אמונת חכמים" שהוציא את המושג הזה מגדרו ההלכתי הצר והרחיב אותו לשאר תחומי החיים. אצל הליטאים יסבירו לך שלימוד התורה הממושך של הרב הגדול פיתח אצלו הסתכלות על המציאות דרך פריזמה של תורה שהיא חדה יותר משל אדם רגיל; חסידים עשויים להרחיק למחוזות קבליים שבהם לאדמו"ר יש ראיה של עולמות עליונים ואפילו של העתיד. כל זה אינו קשור להנחה שהצעת. העלית סברה לפיה מושג האמת של החרדים אינו קשור לאמת העובדתית אלא למה שהקהילה מסכימה עליו. אני סבור שזה לא נכון וקשה לי לראות לזה יסוד בהגות החרדית (עד כמה שאני מכיר אותה). העובדה שבעיני החרדי יש ממד נוסף למציאות אינה משנה את הרובד העובדתי של המציאות; היא עשויה לשנות את הפרשנות של משמעותה של אותה מציאות. נניח, איש העדה החרדית לא יחלוק על כך שהציונים הקימו כאן מדינה - הוא רק עשוי לראות בזה נסיון נוסף בסדרת הנסיונות שהאל מנסה בהם את נאמניו לראות אם הם יעמדו בהם. בהקשר של המקרה שלנו, לו היה מוצג לחרדי סרט שמראה את האם מנתקת את צינור ההזנה הוא לא היה טוען שזה לא התרחש כי הרבי אמר. עד כה לא שוחרר סרט כזה ולכן השאלה מבחינתו היא למי הוא מאמין: לתקשורת הציונית או החרדית. קח בחשבון שמבחינתו הודעות של המשטרה הציונית הן אמינות עובדתית בערך כמו הודעות של הצ'קה אצל הצאר או הנקוו"ד הבולשביקי, ואילו העתונות החילונית אמינה בערך כמו רדיו החמא"ס או האתר הזה: אז למי הוא יאמין? לך (לאו דווקא אישית, כמייצג את החברה החילונית) יש אמון במערכת המשפט ובאתיקה העתונאית של עתונאי ישראל, וכאשר אתה שומע על עתונאי שסייע בטיוח מקרה, ששימש כעתונאי חצר או שבלע את מה שדחף לו לפה יחצ"ן או גוף ממסדי או כשאתה שומע על פסיקה תמוהה או על עוות דין אתה פוטר את זה כיוצא דופן שאינו מייצג את הכלל. בסופו של דבר, גם זו הסכמה קהילתית. גם שם יש ריבוי של אמצעי תקשורת, והחרדי חשוף לתקשורת החילונית יותר מאשר החילוני המצוי חשוף לתקשורת החרדית. החרדי המצוי יודע היטב שהעתונות החרדית לא ניחנה בעודף אתיקה אבל הוא לא מאמין שהאתיקה של העתונות החילונית טובה יותר או שהמשפט בישראל הוא משפט צדק. כמיעוט המאמין שהוא נרדף הוא חי בצורה עמוקה את החשדנות עד כדי פרנויה - וכידוע, כשאתה חושד אתה תמצא בלי בעיה אוסף של עובדות (או חלקי-עובדות, זה לא משנה) שיאפשרו לך לבנות מבנה לוגי שבו החשד הוא מבוסס היטב. בקיצור, העובדה שעד כה הדסה לא הציגה את הראיות המצויות בידיה הופכת את הכל למשחק של אמון - ובמשחק הזה, גם אם אין לחרדי הרבה אמון בכלי גילוי האמת של החברה שלו, העובדה שהוא מניח מראש שהכלים של החברה האחרת הם כלי סילוף האמת ולא גילויה מובילה אותו להאמין באלטרנטיבה שלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים כמעט עם כל דבריך בתגובה זאת. ולמרות שתולדות האנושות אינן תומכות בהנחה זאת, אני גם לא רוצה להתווכח על ההנחה שאם עובדה תוטח בפרצופו של אדם - יהא זה חרדי או חילוני - הוא יצטרך לקבל אותה כאמיתית. אנחנו מעוניינים יותר במצבי ביניים שבהם העובדות אינם כה ברורות. ומרבית המצבים החברתיים הם כאלה. אם אני מבין נכון, בסוף דבריך אתה מציע וריאנט של פרגמטיזם (שונה מזה ששוקי הציע): שתי האלטרנטיבות העומדות בפני החרדי מובילות לדידו לאי-אמת, ועל כן החרדי יעדיף את האמת של החברה שלו. זאת הצעה מאוד מעניינת בעיניי, ונדמה לי שהיא דווקא מחזירה אותנו למושג של אמת שנסמכת על הקהילה. או שאולי נכון יותר לומר שההצעה הזאת מוציאה את האמת מהמשחק לטובת בחירת סברות שלא על בסיס פניה לעובדות אלא על בסיס קונצנזוס קהילתי. האם אני מחמיץ את כוונתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שנכון יותר לנסח: החרדי עומד בין תפישת המציאות של קהילתו (נראה לי שנכון יותר לדבר כאן על תפישת מציאות ולא על "אמת", כיוון שתפישת המציאות היא מושג רחב יותר שכולל בתוכו אוסף של עובדות יחד עם פרשנות ומבנה לוגי שמעמידים אותן בהקשר מסוים ונותנים להן משמעות) לבין תפישת המציאות שמציעה לו החברה החילונית. התפישה של קהילתו חשודה בעיניו באי-דיוק, אבל התפישה שמוצעת ע"י הצד החילוני היא בעיניו מסולפת במכוון; במצב כזה זו לא "בחירה בין שתי אלטרנטיבות של אי-אמת" (מה שמעמיד אותן כשקולות) אלא בחירה בין שתי אלטרנטיבות שאחת מהן היא אנטי-אמת. הדבר דומה לבחירה של רוב האיילים כאן לא לטרוח כלל להטות אוזן לטיעונים של הימין הקיצוני לגבי רצח רבין; האלטרנטיבה השניה פשוט אינה נתפשת כאלטרנטיבה שאדם רציני צריך בכלל להתמודד איתה. במובן הזה הבחירה אכן מבוססת על קונצנזוס קהילתי - אבל הקונצנזוס הזה אינו נובע דווקא מהיחס למקרה הספציפי אלא לראייה הרחבה יותר של ההקשר בו מוצגות הטענות והיחס המוקדם כלפי הגורמים שמעלים אותן והאינטרס שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוח הקודם היה יותר מגניב (כי האדם צריך להאמין בדברים ועם זאת לחשוב שהם לא האמת). אבל גם עם הניסוח הזה אני יכול להסתדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתבתי ליהונתן אורן, מה שנראה לי לא נכון בהסברים כאלו הוא ההנחה הלא אמיתית כאילו הדילמה של החרדי היא של בחירת דעה ולא בחירת אורח חיים. אף חילוני (או ליתר דיוק כמעט אף חילוני) לא ינותק קשריו עם בני משפחתו ושכניו גם אם יבחר להתעמק בטיעונים של הימין הקיצוני לגבי רצח רבין. החרדי בוחר את אורח החיים הקהילתי שלו וזה בא בעסקת חבילה יחד עם חבילה של דעות ועמדות. מן הפרט החרדי לא נדרש בהכרח להאמין או להסכים, בודאי לא לכל החבילה. הוא רק נדרש לא לצאת נגדה. דעותיו בדלת אמותיו הם עניינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שחרדי שיתעמק בטיעונים של החילונים בהקשר לאם יושפע מזה לרעה מבחינה קהילתית; אם הוא יקבל אותם ויספר זאת הוא עלול להפגע (אם כי לא ברמה של ניתוק קשר, לדעתי). גם חילוני בחברה החילונית-אשכנזית-משכילה שיתחיל לספר לחבריו שהוא מאמין שהשב"כ רצח את רבין יזכה להרבה מאד עיניים עקומות ובהחלט יכול להיות שחלק מחבריו יתרחקו ממנו במדה מסוימת. באופן כללי, בכל חברה בה אתה נמצא קשה לקבל דעות שסותרות את האתוס של החברה ולהמשיך להחשב חלק אינטגרלי ממנה. בחברה החרדית זה בלי ספק הרבה יותר קשה כיוון שהיא הרבה יותר טוטלית בדרישות המעשיות ובעוצמת המחויבות שלהן היא מצפה; יותר מזה, זו חברה שמאורגנת על בסיס אידאולוגי (או לפחות כך היא רוצה להאמין) כך שיציאה מול האידאולוגיה אמורה להביא מניה וביה לפגיעה בהשתייכות. בחברה החילונית של היום אין לזה כמעט מקבילות, אבל הקיבוצים של פעם היו די קרובים לזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |