בתשובה ליהונתן אורן, 27/07/09 13:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"מה בונה את האמון של החרדי בטענות כפי שהן מוצגות ע"י הקהילה שלו" - האם אין מקום לשאלה מקדימה: האם החרדי באמת מאמין בטענות כפי שהן מוצגות ע"י הקהילה שלו? האם אין אפשרות שאורח חייו היומיומי של החרדי (מגעיו עם בני משפחתו למשל) כל כך משולב בחיי הקהילה החרדית שלו, כך שכלל אין לו אפשרות לערער על עמדת הקהילה? האם יש לאדם את החופש לערער על עמדות קהילתו, אם משמעות הדבר היא הריסת כל סביבת חייו? בסופו של דבר, ילדים ימשיכו למות בין אם זה בגלל הפרעות ואי התאמה של הורים ובין אם זה בגלל טיפול רשלני של מערכת הבריאות. מה תעלה ומה תועיל דעתו האישית בכגון זה? לאמיתו של דבר שאלת האמון של החרדי בטענות של הקהילה שלו, אינה קיימת. במקומה קיימת שאלת בחירת הקהילה. אם אינך מאמין בעמדות קהילתך, והדבר בידך, מן הסתם תבחר לפרוש מן הקהילה ואז דעותיך אינן יותר בגדר דעת הקהילה. אם בחרת להשאר בקהילה, מן הסתם מחוייב אתה לבטל דעתך בפני דעת הקהילה. הייתי גם מטיל סימן שאלה לפני קביעות נוסח "עמדת הרבנים". יש הרבה מאוד רבנים ויש כמה כאלו שהם בבחינת פגע רע ידוע מראש. יש איזה אברך בשם הרב שמידל שידו בכל הפגנה, מהומה והתפרעות (מעין משי זהב למתקדמים). לא הייתי מעניק משקל מיוחד לדעתו הרבנית . בכל אופן לא יותר מלדעתי או לדעתך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהצלחתי להבין מהי טענתך. האם אתה טוען שהחרדי שלא נפרד מקהילתו מחוייב להעמיד פנים כאילו הוא מאמין בטענות כפי שהן מוצגות ע"י הקהילה שלו בשעה שלמעשה הוא אינו מאמין בהן? או שמא אתה טוען שבגלל הקשר הטוטאלי בין אורח החיים לבין האמונות החרדי אכן מאמין בטענות כפי שהן מוצגות ע"י הקהילה כי הטלת ספק בהן תגבה מחיר מעשי גבוה מדי ממנו? או משהו אחר? לטענה הראשונה, נדמה לי שאם החרדי לא היה באמת מאמין בטענות הקהילה היינו רואים תרבות דו-שכבתית כמו ברוסיה בתקופה הסובייטית, שבה יש את הצביעות על פני השטח ואת הדעות האמיתיות מתחתיה. אני, לפחות, לא פגשתי כזאת תרבות. אני גם משוכנע שחברה כזאת לא הייתה שורדת ללא משטר טוטאלטרי. לטענה השנייה, קבלת האמונות מטעמים פרגמטיים, אני קצת ספקן לגבי האפשרות שלנו לבחור במה להאמין. בגבולות מסוימים אנחנו אכן בוחרים במה להאמין ועוסקים ברמייה עצמית (לפחות אני. לא יודע לגבי האחרים), אבל קשה לי לחשוב שאפשר לבחור להאמין בכל דבר. בכל אופן, גם אם ההשערה הזאת נכונה, השאלה כיצד פועל הקשר בין אורח החיים לבין האמונות וכיצד החברה (ולא היחיד!) בוחרת אילו אמונות הן אמיתיות ואלו אינן אמיתיות נשארת בתוקף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מקצין את הדברים ואז מציג שאלת או/או. הדעה שלי היא משהו באמצע. "להעמיד פנים" זה מונח קשה מדי לעניין זה ומצד שני אפילו העדה חרדית אינה אוסרת הטלת ספק. טענתי היא שהשאלה האמיתית העומדת בפני החרד היא שאלת השייכות ולא שאלת הדיעה. החרד בוחר את הקהילה שלו ולא את דעותיה או את מידת האמונה שיש לו בכל עמדותיה. בנידון זה הוא לא כל כך שונה ממך. בחירתך במדינת ישראל אינה אומרת שאתה א-פריורי תומך בכל מה שהיא אומרת או עושה. מגוון הקהילות החרדיות והדתיות הוא כזה, שאם דעות הקהילה שלו בלתי נסבלות בעיניו, החרד יבחר לו קהילה אחרת ולא יעסוק בנסיון לשנות את דעת קהילתו. מלכתחילה החרדי בקהילתו, מקבל עליו שדעתו בטלה בשישים מול דעת ה"תורה" של קהילתו (תהא זו מה שתהא) ולכן מדוע אתה מצפה ממנו שימסור את נפשו עליה. (טענתי היא שהוא גם צודק אובייקטיבית. איזה חשיבות מעשית יש לדעתו של הפרט בעדה החרדית). "תרבות דו-שכבתית" - לדעתי אתה טועה בקריאת המציאות. אתה באמת חושב שכל החרדים כאיש אחד מאמינים ותומכים בכל החומרות וההקפדות שגוזרים עליהם קיצוני העדה. אתה יודע כמה מהם מחזיקים מחשבים ומקלטי רדיו בכל מיני מקומות וכמה מהם קוראים עיתונים. אתה חושב שכל חרדי וחרדי הוא העתק נפשי של יהודה משי זהב? (אפילו משי זהב עצמו אינו דומה למשי זהב הפרוברביאלי. הבעיה איתם אינה שהם מעין מפלצות אנושיות שכל דבר אנושי זר להן, אלא שהם מתנהגים כמו האבטיפוס של הנתין במדינה טוטליטארית שמניח מראש שלדעתו ולרצונותיו אין שום ערך. אי אפשר ולא צריך לדבר על רמייה עצמית. החרדי הקטן מיחס כל מעט חשיבות לדעותיו וטעמיו האישיים שספק אם חוסר הרמוניה או אי התאמה כלשהי בהן בכלל מציקה לו. לדעתי את כל המהומה מעוררת חבורת פרחחים ופגעים רעים הממהרים להתייצב בליבה של כל מהומה והתפרעות, הנתמכת ע"י להקה של דעתנים חסרי-דעת השמחים תמיד לקפוץ לכל שלולית דלוחה. אתה באמת חושב שהאברך הממוצע בעדה החרדית סבור שהרבי שלו יכול לדעת מה קורה אצלו בחדרי חדרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה עושה (בצורה שאני מרגיש איתה קצת שלא בנוח) הוא מעביר את השאלה מהפרט לקהילה, מעבר שאין לי התנגדות אליו. במקום לשאול איך חרדי מגבש דעה, אתה מניח שהוא מגבש דעה על בסיס השתייכותו הקהילתית. ואז נותר לנו לשאול כיצד הקהילה מגבשת דעה. אני בפירוש משער שביסוד אורח החיים החרדי מונח גיבוש דעה על בסיס השתייכות קהילתית. מכאן התחלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת חושב שזו השאלה החשובה: כיצד ומדוע מגיעים מנהיגי הקהילה לדעות שלהם (בפרט לתאוריות הרדיפה והקונספירציה שלהם)? מה המוטיבציה שלהם והאם הדעה הזאת בונה את הקהילה או מצמקת אותה? הרי מן המפורסמות היא שלא מדובר בחברה דמוקרטית שעמדותיה נקבעים ע"פ משאלי דעת קהל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. הייתי מוסיף את השאלות כיצד הם מתמודדים עם סתירות וכיצד תוחמים את הביקורתיות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |