|
להבנתי מדובר כאן במקרה של רעיון ש'יצא מכלל שליטה'. ראשית, בזמנו היה מאוד מקובל - גם במשפט הישראלי, וגם במקומות אחרים - 'לחפש בסיבוב' את הנאנסת, ולחפש אחריות שלה למעשה, ו'היא נהנתה מזה', ו'היא בעצם רצתה' ושאר תנאים מקילים-כביכול מאוסים ממין זה. אז נולד המשפט של "אונס הוא לא מין, הוא אלימות" שנועד לייצג את זווית הראיה של הקורבן, ולא להוות תיאור מצב של מה שעובר במוחו של הנאנס.
אחרי זה, ומן הסתם מתוך הגישה שחוששת שאם "נבין" מה האנס חושב, אזי נצדיק אותו*, זה התפתח לכדי הכחשה מוחלטת שמה שעובר לאנס בראש עלול להיות משהו למעט סאדיזם טהור.
|
|