|
||||
|
||||
"קראתי את פסק הדין כולו......אין לי שום דרך לדעת ששאר המשתתפים לא קראו אותו, זו הייתה הנחה" (חלק מייצג ורלוונטי מתגובתך). <אתרעת רטוריקה> אני איני מקבל תשלום מאיש תמורת ההשתתפות בדיון הזה. אין לי שום דרך לדעת שאתה מקבל עליו תשלום. אך זו הנחתי. מובן שאיני סבור כך, למרות שתיאורטית יכולתי להביא עדויות נסיבתיות ונימוקים מן הבטן. זו רק הדגמה. מן הראוי לכבד את בר הפלוגתא, והנה שני עקרונות לדוגמא: 1. לא להניח מראש כי בר הפלוגתא שלך נחות ממך בזריזות הבנתו, עומקו, בקיאותו המשפטית או המאמץ שהקדיש לדיון (או יושרו, בדוגמה שלי). 2. הנחת? שמור בבטן. על תקבע את הדבר כעובדה בדיון. אם בר הפלוגתא שלך אכן נחות ממך בכישוריו, תוכל לעשות ממנו קציצות גם בלי להצהיר על נחיתותו כעובדה. |
|
||||
|
||||
לא הנחתי אף אחת מההנחות שאתה מניח שהנחתי בסעיף 1, אולי חוץ מההנחה לגבי המאמץ שהקדשתי לדיון, הנחה סבירה בהתחשב בעובדה שאני מובטל. אין לי שום רצון לעשות קציצות ממישהו, כפי שכתבתי - "אם 20 אחוז מהאנשים שקראו את הדיון הזה יפטירו, בשיחת הסלון הבאה שלהם "הדרורי הזה הוא לא כזה גרוע כמו שעושים ממנו", דייני." אני לא בטוח שהשגתי אפילו את זה, כך שקציצות לא באות בחשבון כלל. בכל מקרה, אתה ממשיך לנסות ולהפוך אותי למשהו שאני לא, אין לי כוח להתמודד עם הטענה הזו, מי שיירצה יקרא את תגובותי ויחליט כמה מתנשא אני וכו'. |
|
||||
|
||||
אוף.שוב. "ג.כל מה שסקר האייל מראה הוא שרוב מוחלט של המצביעים בסקר לא קראו את פסק הדין/ לא הבינו אותו/ לא בקיאים מספיק בהלכות משפט." (מתגובתך). אתה קראת והם לא. אתה הבנת והם לא. אתה בקיא והם לא. אתה התאמצת (מתגובה אחרת) והם לא. לגבי הקציצות, הבה נחליפן ב"תוכל להתעלות עליו בטיעוניך". למען הסר ספק: "לעשות מהם קציצות" - במובן המטאפורי בלבד. |
|
||||
|
||||
אין לי כוח לענות לך, בוא נסכם שאני חרא מתנשא. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |