|
||||
|
||||
נגה הקופאית: תראי אותי, תראי אותי איך שגם אני בוכה ביחד איתך, באמת שאני מרחמת, תראי כמה דמעות... גברת ביטון: *את* עוד בוכה? מ*זה* לעשות סיפור גדול? נו באמת! כמה היה כל הסיפור? חמש דקות? עשר? פלוס שעתיים גג בבית חולים? לי יש אותו בבית כל הזמן, כל החיים, ואני לא מקבלת על זה שום פיצוי!! את יודעת כמה פעמים הוא הצטער וביקש *ממני* סליחה? ואת מתארת לך כמה פעמים *אני* סלחתי לו? זה כבר טקס קבוע אצלנו, שלוש פעמים ביום פלוס פעם-פעמיים בלילה מתוך שינה, שנינו יודעים כבר את הטקסטים שלנו בעל פה!!! |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |