בתשובה לGod eat God, 07/01/02 19:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. צודק לגמרי. הסתבכתי בהנחות שלי עצמי. ננסה שוב: אני רוצה לברר מהי משמעות. אתה טוען שמשמעות היא דבר לא חומרי מצד אחד, אבל מצד שני שניתן להשפיע עליה על ידי השפעה על החומר - הגוף, בגלל שהם קשורים אחד בשני. אני לא כל כך מבין. הרי איך אני יודע שמשהו הוא חומר? אני מנסה להשפיע עליו באמצעים חומריים. מושפע? הרי הוא חומר. ורק בשביל לבסס שמשמעות מושפעת מחומר, הרי ניסוי מוצע לבדיקת התזה: השפעת תנע זויתי על המשמעות שאתה מעניק לצרוף "פיל לבן". ובכן GeG, עמוד על רגליך וחשוב לך על פיל לבן, חשוב חזק. כעת סוב על עקבך כשידך פרושות לצדדים במשך 30 שניות. הפסק. נכון שהקונספט השתנה מהותית? (אין צורך לנצל את תכונת ההדירות של הניסוי. זה משתחזר, בטח בי) המשך (מצידי) מחר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. נגייס לצורך העניין את השד הדואליסטי-אינטראקציוניסטי: נניח שיש ישות א-חומרית וניסוי פיזיקלי. הניסוי גורם לשינוי קבוע אצל הישות הא-חומרית. מכיוון שלוגית לא ניתן להשפיע באמצעים חומריים על דבר לא חומרי, הרי שחסיד הדואליזם-האינטראקיוניסטי יטען, בלית ברירה, שהקשר ביניהם ממומש ע"י שד המבצע אותו. או, אם תרצה, שלכל פעולה מנטלית יש *מקבילה* חומרית. אין בזאת כדי לומר שהפעולה המנטלית *היא* חומרית. אני, כאמור, מודע באופן א-פריורי, בלתי אמצעי בתודעתי. ואני גם יודע מהמחקר המדעי, שכשאדם חושב על משהו, אכן נדלק אצלו אזור במוח. מזה, עדיין לא ניתן להסיק, מי משלשת התזות צודקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לכל פעולה מנטלית יש מקבילה חומרית, הרי מה הטעם בדיבור על פעילות א-חומרית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והבה ננסח זאת הפוך: אם לכל פעולה חומרית במוח יש מקבילה מנטלית, מה הטעם בדיבור על פעילות חומרית (במוח)?? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע רגע, אני מסכים שההנחות "קיים רק חומר" וקיים רק א-חומר" שקולות. יתרה מזאת, הן ברות החלפה (אתה אומר שקיים רק א-חומר? יפה, נסמן א-חומר כחומר...). בסופו של דבר, כולנו (חוץ מהסוליפסיסטים) מקבלים את ההנחה ש"קיים משהו". אבל אתה, כפי שהסכמנו (?) קודם, חושב שקיימים *גם* חומר ו*גם* א-חומר. לזה אני לא מסכים. טענה שכזו, טענַתי הולכת, מביסה את עצמה. שוין, ההמשך - לאחר מבחן האמצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע רגע רגע, אני לא מקבל את ההנחה ש "קיים משהו", מכיוון שאני לא יכול להוכיח אותה. טענתי חזקה מזו של הסוליפסיסט אפילו, כי אני יכול לשאול אותו איך הוא יודע *שהוא* קיים? אם הוא ישתמש בטיעון הקוגיטו, אשאל אותו איך הוא יודע שהלוגיקה (שהיא תנאי לקוגיטו) נכונה. יתכן שאין שום דבר, שהלוגיקה שגויה (ושאנחנו לא מסוגלים להבין איך אפשר לחיות עם הסתירה). אבל הטענה שקיים *אני* היא טענה טרנסצנדנטאלית, ומהווה תנאי מכונן להבנתינו את העולם (וכאן הקוגיטו נכנס לפעולה). בלי שום קשר, אשמח לשמוע כיצד אתה מפריח את הדואליזם (וכיצד אתה מבסס את הוכחתך לאור הביקורת של קאנט). *רמז: _מותר_ לך להשתמש בכל הטיעונים במסגרת *אפיסטמולוגית*, כלומר כזו שלא מתיימרת לטעון דבר בקשר לאונטולוגי. אה כן, ב-ה-צ-ל-ח-ה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אזהרה ( - או רגע של נוקדנות): במקום בו מפריחים דואליזם - יפריכו שממות! וברצינות, יתכן שהחמצתי את ההגדרה בקרב התגובות המעניינות הרבות, אך כיצד *הוגדרה* "רוח" או "יישות א-חומרית"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או אפשר את ההגדרה המקובלת בעולם הפילוסופיה: "החומר המתפשט" כלומר הממוקם במרחב. גם גלים ממוקמים, אם כי סטטיסטית - זה לא משנה, הנקודה היא; האם "מיקום" יכול להיות בכלל קריטריון של X. אם כן = חומר. אם לא = א-חומר. הסיבה שלא השתמשתי בהגדרה הרשמית היא שזה היה ה "צריך להוכיח" שלנו: האם אפשר למקם את המהות הא-חומרית. אני לא רואה איך אפשר ליחס לה תכונה זו. אם מישהו יצליח - אקבל את המטריאליזם. *רמז: נסו להניח "ל X לא ניתן בעיקרון ליחס מיקום" ותראו אם תגיעו לסתירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי לכתוב את זה ביותר מילים, אבל בסופו של דבר: מה שכליל אמר. (טוב, בכ"ז עוד קצת מילים: אם אתה טוען שכשהרעיון שלי משפיע על המחשבה שלך המסלול הוא "חומר הרעיון אצלי דוחף את שד האינטראקציה דוחף את א-חומר הרעיון דוחף את א-חומר המחשבה דוחף את שד האינטראקציה דוחף את חומר המחשבה אצלך" ושההשפעות האלה חח"ע, אז מבחינתי אתה כבר מטיריאליסט, ושהאמת האמיתית תלך לחפש, יצור לא רלוונטי שכמותה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תגובתי לכליל. לגבי תגובתך הקודמת, שכחתי לכתוב את הברור מאיליו: למה הקריטריון לחומר צריך להיות: "היותו מושפע ע"י חומר"?? זה לא נכון גם באופן כללי; האם מים הם כל מה שמושפע ע"י מים?! האם אדם הוא כל מה שמושפע ע"י אדם?! אני מודה, כמובן, שעל-פניו נראה לנו כאילו יש קשר דו-סתרי בין המהות החומרית לא-חומרית. אין זה אומר שהשניים אחד הם. אין זה גם אומר שהם שניים (אולי הם 14?). הם רק נראים לנו שניים מבחינת השוני בתופעות. לדעתי המטריאליזם הוא תוצאה של אמונה (או רצון להאמין) בדת הנאורות, הכל פיזיקלי, מדעי... כך אפשר לדחות אמונות כמו אלוהים, רוחות ושדים וכו' על הסף! ולהמנע מהצורך להתמודד איתן ישירות. אכן, ירדן הסביר שהוא מקבל את המטריאליזם כי הוא מנטרל הרבה בעיות, אבל אם נמשיך את הגישה הזו נגיע לסוליפסיזם (אין שום בעיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי רציונאליזם הוא תוצאה של אמונה (או רצון להאמין) בדת הנאורות, הכל פיזיקלי, מדעי שום דבר לא יירק עליך אש או יצמיח לך רגל של צפרדע מהמצח... כך אפשר לדחות אמונות כמו דרקונים, פיות וגמדים רוחות ושדים וכו' על הסף! ולהמנע מהצורך להתמודד איתן ישירות. אכן, ירדן הסביר שהוא מקבל את המטריאליזם כי הוא מנטרל הרבה בעיות, אבל אם נמשיך את הגישה הזו נגיע לסוליפסיזם (אין שום בעיות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מאוד, אלמוני יקר! אבל אני מחפש נימוקים. הטענה שלך יפה למושג ראציונליזם - כלומר קבלת הלוגיקה כהנחת יסוד, למרות שכמובן אין לה הוכחה (שאינה מעגלית :-) ). המטריאלזם אינו מהווה הנחת יסוד שכזאת, אלא יותר רגש עמוק כתוצאה מתרבות מסוימת. כמה אירוני, שרגש הוא אפקט נפשי לחלוטין... מעולם לא ראיתי אבן בוכה... במילים אחרות, לא צריך להניח מטריאליזם כדי להמנע משטויות. אפשר פשוט לחשוב בהיגיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראציונליזם, בטרמינולוגיה של מדעי הרוח, אינה ההשקפה ש "הכל מדעי"; האמפיריציזם יתאים להגדרה הזו. הראציונליזם (דקארט, ברקלי, קאנט ועוד) הוא ההפך המוחלט: הוא טוען שישנם היגדים ש*אינם* ניתנים לטיפול ע"י הפיזיקה אלא רק ע"י הראציונל - התבונה הטהורה. חוקי הפיזיקה הם דוגמה טובה, שהרי הפיזיקה אינה יכולה לטפל בהם -> לא הכל מדעי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |