בתשובה לראובן, 02/07/09 9:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש כבר ציפורים קטנות שלוחשות שכל העניין אורגן כנקמה-צד-שלישי בחילו, שעבר מהוצאת חרגול לידיעות. (ומי יודע איזה עוד חרגולים, גמלי שלמה וחומיינים מעורבים בסיפור הזה. עוד לא סיימתי, אבל קראתי כבר חלק מאחוזת דג'אני ונדהמתי - יש כאן מישהו שבאמת מאמין ששריד, המאוהב במילים וברובדי לשון יותר מבכל דבר אחר בעולם - בחר את הספר הזה שלא משיקולים שהם ענייניים וטהורים לגמרי מבחינתו?) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צדק צריך גם להראות. אם הוא ידע שיש מראית עין של ניגוד אינטרסים - היה צריך לפסול את עצמו. אם חשב שאין מראית עין- מראה נאיביות שלא מתאימה לפוליטיקאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם את התאהבת בלשונו של חילו? אני, משום מה, הצלחתי להגיע לסף תרדמה רק מהשורות הספורות המצוטטות מתוך הספר בוויקיפדיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מאוהב", אמרתי על שריד, לא על עצמי :-]. לא בדיוק התאהבתי אבל אני מתפעלת מן היכולות של חילו (אם כי נראה לי שעליתי על כמה טעויות לשוניות-תקופתיות). אם את אוהבת לקרוא ואוהבת עניינים לשוניים, ובהתעלם מן הסקנדל הציבורי, אולי הייתי מציעה לך לנסות ולעבור את מחסום העמודים הראשונים (עכש"ז, משם הציטוט בויקי) - את עשויה ליהנות מאוד, בסופו של דבר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |