בתשובה לידידיה, 30/06/09 20:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אוי. מאיפה להתחיל? אולי מההנגדה המצחיקה בין "The study confirms an in-group bias in empathic feelings, something that has long been known but never before confirmed by neuroimaging technology." לזה: Our findings have significant implications for understanding real-life social behaviors and social interactions, או שאולי צריך לשאול האם התגובות להבעות הכאב מעידות לא על חוסר אמפטיה לקבוצות אתניות זרות אלא על חוסר יכולת לקרוא פרצופים? זה נחמד לדעת שאפשר לזהות אמפטיה באופן אוביקטיבי ( אפשר אולי להלביש קסדות כאלו על שופטים ולבדוק אם הם באמת מרחמים על הנאשם או רק סולדים מהקורבן) וגם יפה שאפשר למקם את האמפטיה באזור מסוים במוח (אולי באמת יש סוויץ לקמצנות-פזרנות כמו שהמסביר חושב) אבל לפעמים אני שואל את עצמי אם אין דברים יותר מעניינים ומועילים שאפשר לעשות עם הסורקים הללו. חקר האפילפסה או הדיכאון למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעות פנים הן אוניברסליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הלינק. אבל: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי בעיקר לחוסר יכולתו של השופט להבחין שדברי הבריון הם מן השפה ולחוץ. אם כבר, על פי המחקר הייתי מצפה שה''מוצא המשותף'' יסייע בזיהוי השקר. אבל מה אני מבין, בטח בגלל שהשופט אשכנזי וביטון לא. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |