 |
בסדר הייתי קצת פשטני. כולנו יודעים מה זה ביטוח לאומי. אבל לומר שהמדינה מחלקת קצבאות זקנה זה ממש אגרוף לבטן. זה באמת אמירה שקרית הגורמת לך לרצות לפרוץ בבכי.
ברצוני כעת לסטות מעט ולהמשיל לך משל: הבה נניח שאנו בונים את המוסדות מחדש ע"פ התפיסות התאורטיות שלי. הביטוח הלאומי יהיה חברת ביטוח בניהול ממלכתי עם כללים מאוד נוקשים שיבטיחו משק ביטוחי סגור. כלומר לא יתבצעו תשלומים לאנשים שלא הפקידו בקרן הביטוח ולממשלה לא תהיה יכולת לשנות או לכוון את יעוד הכספים. במקביל תוקם קרן צדקה בניהול ממלכתי "מלווה שלום ישראל" שתאפשר לכל הציונים, הנדבנים והאלטרואיסטים שבנו, לתרום כספים שינוצלו לקליטת עלייה, לאבטחת הכנסה לאנשים שלא עבדו מעולם ולקצבאות ילדים.
מטרת המשל הזה היתה להאיר את ההבדל שבין מדיניות כלכלית ריאליסטית לבין חזון של גמ"ח. נקודה נוספת העולה מן האוטופיה שלי הוא עד כמה "ביטוח לאומי" האמיתי, לפחות בחזית התדמיתית שלו, מדמה עצמו למוסד הטפשי שהמצאתי כאן. ביטוח לאומי הרי נועד להבטיח קיום מינימלי של כבוד לכלל מבוטחיו והוא נבנה ע"פ קוים מנחים שנועדו להגן על "אוצרותיו מפני ידה השלוחה של הממשלה. בינתיים התערבו החיים ואנשי הזכויות וה"מגיע" ונוצר מצב, בו כספי הביטוח הלאומי משמשים גם לכל מיני מטרות חברתיות היקרות ללב החברה הישראלית. המחיר של המצב הזה הוא שאדם מקבל כאלף שקל (פחות אם מדובר בזוג) ואומרים "אדם זקן, מה יש לך בחייך? אלף ש"ח יש לך".
וכעת חזרה למציאות, כל ה"יולי עופר" ולך תקנה לך קרן פנסיה אינם לגיטימיים בדיון הזה. הביטוח הלאומי לא נועד להבטיח את זקנתו של יולי עופר או של מי שיכול להרשות לעצמו ביטוח זקנה פרטי של ממש. כאשר הופכים את הביטוח הלאומי לזרוע מס סמוייה של ממשלת ישראל מתנערים בעצם מן הרציונל של הביטוח הלאומי האומר שלכל אדם יש את הזכות לזקנה סבירה מינימלית וממשלת ישראל היא שאחראית על כך.
ברצוני לסגור את המעגל ולחזור לקצבאות הילדים. המצב שכנגדו אני כותב הוא המצב שבו אומרים: יולי עופר ולב לבאייב לא ממש זקוקים לקצבאות הילדים. בואו נשלול זאת מהם (ע"י תקרת הכנסה). אני טוען שהיות והמעמד הבינוני (נמוך או גבוה לא משנה) הוא שממלא את קופתה של הממלכה, אסור בשום אופן לשלול ממנו את הגישה לקופה הזאת בין אם הוא זקוק לה ובין אם לא. תשלומי העברה המובנים כך שיהיו חד כיווניים בלבד (נלקחים ממישהו וניתנים למישהו אחר) הם בבחינת גזל בידי הרשויות. מבחינה זו גם במציאות בה קצבאות הילדים הם תופעה אבסורדית ואובדנית במהותם, יש חשיבות עקרונית להתנגדות לתשלום לא אחיד. 159 ש"ח לילד הראשון אינם עניין כלכלי. הם עניין עקרוני. הממלכה אינה מוסד סעד וגמילות חסדים. הממלכה היא גוף חברתי וכלכלי המממש ברית חברתית שנועדה לטובת כל המשתתפים. המציאות אומרת שאתה יכול לפגוע בטובת הכלל גם בלי למסור את סודות האטום לעיתון בריטי. אתה יכול לעשות זאת גם ע"י הטלת תוצאות מעשיך על הזולת. מי שעושה זאת בודאי אינו צריך לצפות לפרס או לפיצוי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש