|
||||
|
||||
דרורי מתאר את המכתבים, הוא לא כותב שהם היסוד לאי-ההרשעה (או אפילו שהיו בעלי השפעה). מתוך פסק הדין התרשמתי שהוא היה מגיע לאותה מסקנה (מוטעה לחלוטין) בלי קשר למכתבים האלה. |
|
||||
|
||||
נראה לי שכאן נדרש "מבחן בוזגלו". האם היה השופט מגיע לאותה מסקנה (ואף נוקט באותו "הליך גישור בלתי־פורמלי") אם סתם בוזגלו (ללא קשרים מיוחדים) היה דורס את מתלוננת באותן נסיבות. |
|
||||
|
||||
אני מנחש שכן. הוא מתאר בפסק הדין כיצד הוא שלח (בהחלטה אחרת) סוחר סמים ותיק לגמילה במקום למעצר עד תום ההליכים - החלטה שהפרקליטות ערערה עליה לעליון (והפסידה), מתוך אותו קו מנחה (כך לטענתו) של מתן הזדמנות לתשובה למי שבאמת חפץ בכך. היה לו תסקיר של קצינת מבחן שהמליץ לא להרשיע את הנאשם. המקרה הזה נתן לו שוב הזדמנות להציג את התיזה שלו אודות מקומה של התשובה בהליך המשפטי (ברור לי שכוונתו בפסק הדין היתה, בין היתר, ליצור פסק שיוכל להיות מנותח ומצוטט ולבסס החלטות מסוג זה בעתיד). לכן אני מאמין שהוא היה פוסק כך בכל מקרה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |