|
||||
|
||||
אם מותר לרגע ליהנות הנאה צינית ממצוקות החיים יש מידה של אסתטיקה קטלנית בסימטריה הכלכלית: נראה שלא משנה לאן מזרים הממשל את כספי הציבור שהוא אוסף, בין אם הוא עובר דרך מענקים ליזמים או קצבאות ילדים, חלק גדול ממנו מגיע בסופו של דבר לאותו מקום: אל הכלכלה השחורה (המכונה במקומות מסויימים הכלכלה ה"טהורה" במובן של טהור ממס). |
|
||||
|
||||
אני חושב שאתה באמת נהנה הנאה צינית ממצוקות החיים. לא הייתי מתייחס לכל ההזרמות באותו קנה מידה ציני. לא הבנתי מדוע כספי קצבאות הילדים מוצאים בסוף דרכם לכלכלה השחורה. אני דווקא אינני כל כך ציני ביחס לחלוקת העוגה הלאומית. תקציבים שמרימים את רמת החיים של אלו שחיים על הקצה, תורמים תרומה ישירה לכלכלה הלאומית בתנאי שהמדינה גם עושה מאמץ שתהיה להם עבודה ויעבדו.מצד שני אם מהדינה במקום זה מחליטה להפחית את המיסים לעשירון או המאיון העליון, יש סיכוי שהכסף העודף הזה ימצא את דרכו לאיי קיימן או מקלטי מס אחרים. אולי אם יחליטו בכל זאת להיות פטריוטים אז יקנו מרצדס או טוארג והמדינה תהנה מהמיסים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |