|
ובכן לא פייר לומר שלא קראתי את אחוזת דג;אני אלא ברפרוף בצומת ספרים. ואת מות הנזיר כן קראתי והתפעלתי שם מהשפה. אחוזת דג'אני לא אהבתי את השפה וגם העלתה בי צמרמורת כמו שתיית תרופה מתוקה מתוקה שהמתיקו בה את סם המוות. וכתבת שם באריכות (ולא נשתהיתי לעמוד ולעקוב על כל הפרוטרוטים אלא על עניין השפה) כתבת כך:
"ספרו של אלון חילו, אחוזת דג'אני, אכן כלול מחלומות של הבל שחלם הגיבור (והמספר?) על עצמו, מחלומות שחלם על אחרים, ומחלומות שחלמו אחרים אודותיו. אף אין להטיל ספק בכך שקונטרס זה מכיל "עפעקטים ומקרים מפליאים". למעשה, מיוסד הוא כולו על עפעקט, שכן הוא נכתב בלשון מלאכותית המתיימרת לחקות את הלשון העברית של בני העלייה הראשונה. עורכי הספר אף כתבו מאחור שצלחה ביד המחבר משימה זו וכי זהו "הישג ספרותי יוצא דופן המשחזר את העברית האותנטית של סוף המאה התשע עשרה" ומפיח בה "חיוניות סוערת ומרגשת". יגעתי ולא מצאתי חיוניות רוגשת אלא חזרות מנייריסטיות "
ואילו אני כתבתי בהערתי "אף אחד לא כותב כך בשפת אמו!"- כך כתבתי בכותרת. וכל הויכוח חסר טעם. ואם היה אלון חילו נצר למשפחה מעורבת שמצוי באבות אבותיה אחד פליט מוסלמי והוא מזדהה עמו וכותב את סיפורו מתוך הזדהות; ואם היה אלון חילו נצר למשפחה מעורבת שהיו מדברים בה ערבית בבית והיו מספרים בה סיפורים ארוכים הרבה; אילו כל אלה היו היה היחס - לדעתי- ליצירתו - מצדם של המקטרגים - תוקפני פחות ואולי היינו מכנים אותו בשם ג'וזף קונרד החדש הכותב באנגלית מופלאה שאינה שפת חלב אמו על שפתיו את "לב המאפליה." אבל לא כך אומרת הביוגרפיה שלו ולא הרבה ידוע בכתובים על משפחתו ואבות אבותיו.
אולם לטעמי האישי: "אף אחד לא כותב כך בשפת אמו !ואם יש טעות בידי - סתם אדם מן היישוב, לא שייך לבראנז'ה ואין לו בספרים ואין לו בכתובים - אזי הנה התנצלות מראש. וללא ספק 99% בוודאי רבה הטעות שבידי.
|
|