בתשובה לשוקי שמאל, 19/06/09 14:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן, גם אני ממש לא מתמצא בזה - אני מגשש באפלה. אתה מושך לרוחב (כל סוגי הנטיות) ואני מתמקד בעומק (סוג אחד, נגיד קמצנות וגם היפוכה). אז אני מבין (וזה נשמע לי סביר) שלדעתך אדם שאין לו נטיות בכלל הוא אדם מת. אבל מה לגבי נטיה אחת? איך מתנהג מי שאיננו קמצן ואיננו חסכן ולא נדיב ולא פזרן? גם המעבר למודעות העצמית לא ממש עוזר (לי), מה גם שבסופו של דבר אתה מקשר גם את המודעות לאיזה אזור במוח. אז במקום לקרוא לזה נטיית הקמצנות נקרא לזה מודעות הקמצנות, וכל הסיפור ישאר כשהיה. אני גם מבין שהמוח יכול להתאושש ולתקן/להחליף חלקים שנפגעו. נראה שהאיש שלמד ללכת על שתיים, למרות הפגיעה באזור הרלוונטי, למד את זה כמו שחיות בקרקס לומדות לעשות זאת. על אותו משקל, נראה לי שמי שאיבד חלק מנטיותיו יכול - עם הזמן - לפתח נטיות חדשות. אבל אני תהיתי איך מתנהג בנאדם כזה עד שהוא מאמץ נטיות חדשות כאלו. טוב, זה לא ממש קריטי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המעבר לתחום המודעות העצמית אינו בבחינת פתרון הבעיה ע''י הענקת שם ''מדעי'' לבעיה. המודעות העצמית היא דבר שיש רק לבני אדם ובמידה פחותה ומוגבלת יותר לעוד כמה בע''ח עיליים. המוח של רוב בעלי החיים פועל כמו גזע המוח אצלנו והוא פועל באמצעות תגובות אוטונומיות ורפלקטיביות לגרויים ספציפיים. רק בני אדם מסבירים את תגובותיהם הספציפיות במסגרת של תפיסת עצמם (או אחרים) כקמצנים או גרגרנים בהכללה. לכן פגיעה במוח יכולה לשנות התנהגות ספציפית (למשל אפשר להפוך למישהו שאינו מסוגל לקשר בין סוג השטרות לערכם) או לשנות את התפיסה העצמית שלו (הוא למשל יכול לשכוח שהיה ''נדיב'' או ''נשוי''), אבל אינה יכולה לשנות תכונות ונטיות משום שאלו הם מושגים אבסטרקטיים (הקשורים לאופן שבו בני אדם תופסים את עצמם או זולתם) ולא לישויות ביולוגיות. ושוב, יתכן בהחלט שאני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כיוון שמעניין לבדוק. נראה אם הבתי מה אתה אומר: התכונות הללו ש*אני* מיחס לאנשים - קמצן, פזרן, פחדן וכו' - הן בכלל לא תכונות של האנשים אלא רק אופנים שבהם אני תופס אותם? לא זוכר מי (מהוותיקים) העלה רעיון כזה בנוגע לתכונות של עצמים - למשל שהאדמומיות של התפוח האדום היא לא שלו - אדום זה רק האופן שבו אני רואה את התפוח. כאילו הוא נטול צבע והוא נראה לי אדום בגלל עדשות המשקפיים שלי. באותו אופן, האם אתה אומר שהקמצן/פזרן מעולם לא היה בעצמו קמצן או פזרן. הוא - לפני התאונה ואחריה - נטול אישיות, ורק נראה לי קמצן/פחדן בגלל זווית הראיה שלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחות או יותר. התכונה קמצן/פזרן עצמה אינה ישות שיש לה אתר ספציפי במוח. ישנו אתר במוח היודע לפרש אוסף של התנהגויות ספציפיות אצל מישהו ולתייג אותו כאדם קמצן/פזרן. לכן יותר סביר שפגיעת מוח יכולה לגרום לכך שלא תוכל יותר להחליט אם מישהו אחר הוא קמצן/פזרן מאשר שפגיעה תגרום לשינוי אופי כזה. עדיין קיימת האפשרות שהתנהגות ספציפית מסויימת תשתנה (למשל היכולת להחזיר עודף) מה שיגרום לכך שהפגוע יתפס מעתה בעיני זולתו כקמצן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בהחלט אפשרות - אבל כזו שלא מתחברת לאינטואיציות שלי. אני חושב שאני מסתכל על התנהגות של אדם לאורך זמן (מחשב סטטיסטיקה וכו') ולבסוף מדביק לו תווית של, נגיד, קמצן. נכון שזה *אני* שהדבקתי להתנהגות הזו את התווית, ואולי אתה היית צופה באותו איש ואומר שהוא דווקא די נדיב. אבל דפוס ההתנהגות שלו עקבי, ודפוס התיוג שלנו גם עקבי. ודפוס ההתנהגות הוא תכונה שלו - לא שלנו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |