 |
את צודקת לגבי הגרעין הקשה של המתנחלים, ולמעשה כלל לא עליהם דיברתי - הם היחידים אולי בעלי אידיאולוגיה נחושה ויציבה מספיק על מנת שלא יחושו בשום דיסוננס או בושה.
אני מסכים שישראל איננה באמת מדינה מערבית, אולם אני מדבר על פסיכולוגיה של עמים ושל אנשים, וכאן לא משנה רק המציאות, אלא גם השאיפות, הרצונות, והפחדים שלנו. בגלל זה הפוליטיקה של הפחד מסוכנת גם אם היא מתבססת על פחד "לא מציאותי", ובגלל זה גם מתקיים הדיסוננס עליו דיברתי - שהרי ישנם גורמים רבים בישראל שבפרוש שואפים להימנות על ה"מערב הנאור", ובתחומים רבים אנו אכן רואים עצמנו חלק ממנו. בהיי-טק, באקדמיה, בטכנולוגיה, במגוון מוצרי הצריכה. לא לחינם "כמו באמריקה" הפכה להיות סיסמא קליטה בארץ.
ישראל גם איננה "מדינה קולוניאליסטית" כמו לפני 100 שנה, שהרי אם הייתה כזו שוב לא היה שום דיסוננס. השקר, החיכוך, נובעים מכך שיש במדינה שלנו את שני ההיבטים, והמרחק ביניהם הולך ומתרחב.
אני גם מסכים לכך שאין לאירופאים איזו איכות שחסרה לנו בגנים. הרי מסתבר מניסויים פסיכולוגיים שרוב בני האדם ה"נורמליים" היו מוכנים לענות כמעט עד כדי מוות אדם אחר אם ציוו עליהם לעשות זאת בצורה סמכותית מספיק. אני מדבר על אספקטים פסיכולוגיים, ואלה בהכרח נובעים ממצב מסויים במציאות, לא ממוסר. אם האירופאים היו במצבנו, אז גם הם היו חיים בדיסוננס, או מוצאים פתרון פסיכולוגי אחר לאידיאלים סותרים. העני לא בהכרח "אשם" בכך שהוא עני ואחר הינו עשיר, לפעמים זה סתם מקרה, והעשיר איננו עולה עליו במאום. אלא שאל מצב העוני מתלווה מצב פסיכולוגי מסויים, ומידת הצדק שבעניין איננה קשורה.
אני לא חושב שכשיסתיים הכיבוש הכל במדינה הזו יבוא על מקומו בשלום. אולם עד שלא יסתיים, אנו מוצאים עצמנו במעגל של שקר והדחקה אשר סוחף אותנו עוד ועוד, ומרחיק אותנו מראיית המציאות כהוויתה, ומאומות אחרות. וזה מדאיג. זה גורם לי לחשוש שאולי שיקרנו לעצמנו כל כך הרבה זמן עד שאיבדנו את היכולת להתמודד עם המציאות, שהרי אנחנו מגדלים כאן ילדים שכבר לא מכירים דבר מלבד השקר והציניות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש