 |
אז הייתי בתערוכה1. לפחות מהיבט הגועל וההתגברות עליו, התערוכה לא סיפקה את הסחורה: כמו Xslf (תגובה 507231), גם אצלי התערוכה היתה "פלסטיקית" וסטרילית מכדי לעורר אימפקט רגשי. לא שאני מתלונן, ואפילו לא מאוכזב - אני הרי לא מייצג, וסיקרן אותי לראות כיצד אנשים יותר טיפוסיים ממני בעניין הזה יגיבו; שמחתי לראות מסביבי המוני מבקרים שנדמה שאיש מהם לא נגעל. אם מישהו נמנע מללכת לתערוכה רק מחשש היגעלות, אולי כדאי לו לשקול שוב (למרות שאין כאן הבטחה אישית, איש איש וקיבתו).
עוד סחורה שהתערוכה לדעתי לא מספקת - לא הסחורה החריגה שאני ביקשתי לעיל, אלא כוונתו של פרופ' האגנס לצקת תוכן אמנותי במוצגים. כוונתי לאותם מוצגים שבהם האדם לא מוצג "סתם" אלא בתוך הקשר (נגן גיטרה, שלושה שחקני בקלפים), ועוד יותר מכך במוצגים שבהם הגופה פרוסה ופתוחה באופן שנדמה שמבקש לאו דווקא לחשוף היבט חבוי באנטומיה, אלא אולי ליצור קומפוזיציה חריגה לצורך ערך אסתטי כלשהו. בעיניי האסתטיקה הזו היתה סתמית לחלוטין.
מה נשאר? ההיבט הלימודי. מבחינה זו התערוכה אכן מוצלחת.
מוצג אחד בכל זאת גרם לי להתרגשות, לתגובת בטן של ממש, ונדמה לי שזה מוצג דווקא "חיובי" ותמים למדי. זהו מוצג העוברים בגיל חמישה עד שמונה שבועות. נדמה לי שהצגת עוברים אנושיים במוזיאוני מדע או רפואה היא עניין שגרתי למדי, משום מה (ר' גם תגובה 506960), אבל נפוץ יותר להראות עוברים בוגרים וגדולים יותר. לא דמיינתי קודם שכבר בגודל כה זעיר המראה שלהם כל כך אנושי.
1 כבר די מזמן, ושכחתי לרוץ לספר לחברה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש