בתשובה לליאור גולגר, 05/01/02 18:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא "אני אינני קיים" אלא "_ה_אני איננו קיים". המיכלול הביולוגי-פיזיקלי קיים ועוד איך. המיכלול הזה כולל ידים, רגלים, לב, טחול, ראש, עיניים, אזניים, מוח, אבל לא איבר שנקרא 'אני'. בנוסף לאברים השונים שמרכיבים את הגוף, הוא גם מכיל דם, נוזלי לימפה, מיצי קיבה אבל לא מרכיב כימי שנקרא 'אני'. כמו כן מכיל הגוף אנזימים, גופיפי גם לבנים ואדומים, ריבוזומים, דנא, רנא אבל לא חלקיק תאי שנקרא 'אני'. הגוף מכיל גם דברים זרים כמו חיידקים, תולעי בטן, וירוסים אבל לא משהו זר שנקרא 'אני'. ל'אני' ול'תודעה' השפה, כל שפה שאני מכיר, מתייחסת כשם עצם. זוהי מסורת הבנויה על אלפי שנות התפתחות של השפה על בסיס מחשבה שה'אני' הוא כן חפץ או עצם או איבר או הפרשה או משהו שניתן למששו ולגעת בו בידים. הסבר אחר לשפה הזו הוא שאם אי אפשר לתפוס את ה'תודעה' בידיים אז היא משהו, חפץ, עצם שלא עשוי מחומר אלא ניצוץ אלוהי או 'חומר' (שלא ניתן לתאור באצעות הפיזיקה) טרנסנדנטי, ז"א מעבר לנו. אבל לא, כך טוענים המאמרים. ה'תודעה' אליה מתייחסת השפה איננה שם-עצם, כי היא פשוט _איננה_ (כל כמה שזה יכול להיות פשוט). באותה מידה ש'חסד' לא קיים או 'טוב לב' כי המילים האלה מתארות צורת התנהגות, ז"א היחס בין שני או יותר אנשים. בדיוק כמו שה'תודעה' במודל המוסבר היא יחס בין רמות פעילות של המוח. כל מה שקיים זה רק מה שניתן לתאר אותו באמצעות חוקי הפיזיקה, ונגזרותיה העליונות כימיה וביולוגיה (אם להיות פשטני). את גוף ההומו-סאפיינס, כמו כל גוף אחר, חי או דומם, ניתן לתאר במונחים פיזיקליים. מונחים פיזיקליים הווה אומר התרחשויות, כי זה מה שהפיזיקה בודקת. ויחסי סיבה ומסובב בין דברים שונים. זאת צורה היחידה שבה ניתן לבדוק 'תודעה' או 'אני' מבלי להיזקק למונחים שמחוץ לפיסיקה. אנחנו לא זקוקים למטאפיזיקה כדי לתאר כיסא, או כדי לתאר את תהליך הראיה ואיזה וירוסים גורמים לדלקת קרום המוח. נקודת הסתייגות רצינית - לא מובן מה זה 'חווית הראיה בגוף ראשון' של להרגיש או לחוות אדום. אבל השאלה הזו לא זהה עם קושית התודעה, וניתן להסביר מדוע (שלושת הנקודות האחרונות במאמר). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
_ה_אני אינו קיים, זאת הבנתי (ולא הסכמתי). יש מחשבות. אין איבר שנקרא מחשבה. אין חומר כימי שנקרא מחשבה. אין וירוסי מחשבה (יש ממות, אבל זה משו אחר). מבחינה פיסיקלית, אין מחשבה. היא לא מצייתת לחוקי הפיסיקה, להוציא אולי עיקרון הסיבתיות. גם המילה 'מחשבה' אינה מצייתת לחוקי הפיסיקה, אינה חומר כימי, אין לה מסה, אין לה דמות הגוף ואינה גוף, קדומה לכל פירוש מודרני אשר נמצא לה. כדי לטפל במחשבות ובמילה 'מחשבה' או 'טוסטר' אנו נזקקים לכלים ולמונחים שמחוץ לפיסיקה. ככה זה. אני לא יודע אם יהיה זה אחראי לשייך מחשבה ו'מחשבה' למטאפיסיקה, אך הפיסיקה לא שימושית לטיפול בהן. במובן שונה, ה'אני' (ולא רק המילה אני כי אם המובן אליו היא מתייחסת) לא מציית לחוקי הפיסיקה, אינו חומר כימי, אין לו מסה, ועם זאת אין כל ספק ש'אני' קיים. כרגיל נדגיש - רק לי אין ספק שאני קיים, וודאות זו תקפה רק לגבי עצמי. למעשה, אין שום הכרח פיסיקלי להניח כי למי מן הקוראים האחרים יש תודעת קיום משל עצמו. העולם הפיסיקלי היה ממשיך להתקיים נהדר גם בהיעדר תודעות קיום. אילו תער אוקהם היה רלבנטי גם מחוץ לפיסיקה, היינו יכולים לשלול את האפשרות שלמי מן הקוראים האחרים קיימת תודעה, אלא אם כן מניחים זאת משיקולי סימטריה - שהרי אין סיבה שלי תהיה תודעה ולאחרים לא. אנחנו לא זקוקים למטאפיסיקה כדי לתאר את תהליך הראיה. עם זאת, באותו מובן שמצלמת וידאו לא 'רואה' דבר, ומצלמת סטילס לא 'רואה' דבר, גם העין לא 'רואה' דבר. אזניים לא שומעות יותר ממיקרופונים. גם המחשב שמקבל את המידע החזותי והקולי מן המצלמה והמיקרופון, הוא עיוור וחירש. היחיד שרואה ושומע הוא 'אני', אותה תודעה שקיומה נבדל מעצם הגדרתה מקיום המוח התומך בה. וזהו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |