בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 23/05/09 7:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א.1. אינך מוותר על החירות - רק על החירות שלך אתה יכול לוותר. כשאתה "מוותר" על החירות של אחרים אתה יוזם נגדם אלימות. א.2. אילו זה היה כדאי לכולם, כולם היו מסכימים ולא היית צריך לערב כפייה. מתוך שלא כולם מסכימים, אנחנו מסיקים שזה לא כדאי לכולם. כדי להצדיק את ההתערבות שלך בכל זאת אתה זועק "קטסטרופה!" ומכריז שיש כאן דילמת האסיר. לי נראה שהשימוש שלך במילה קטסטרופה מעט ליברלי. ב.1. אבל ברור איך החוקה שלי צריכה להיראות, פחות או יותר, כי תחום פעולת השלטון שלי מוגדר אובייקטיבית. לא ברור בכלל איך החוקה שלך צריכה להיראות, כי תחום פעולת השלטון שלך (מקרים ש"באמת" מצריכים התערבות) רחוק מלהיות מוגדר אובייקטיבית או בכלל. ב.2. זה מאוד לא משכנע. אתה אומר שאין לנו דרך לחזות מה יקרה אם המשאב יקרוס חוץ מזה שיהיה רע. ראשית, בד"כ אין לנו דרך לחזות שהמשאב יקרוס, שנית, אין לנו דרך לחזות שפעולותינו ימנעו זאת ושלישית, אין לנו דרך לחזות מה יהיה הנזק האמיתי של קריסתו (למשל, היכחדותם של דגי מאכל עיקריים לאו דווקא חמורה כל כך - לאנושות יש מקורות מזון רבים אחרים). ומנגד, גם אין לנו דרך לחזות מה הנזק האמיתי של התערבות השלטון - הרי לא מדובר על חמישה פקחים ועשרים תיקים פליליים נוספים בשנה, מדובר על משהו כמו חצי מכלל הציבור שעוסק באכיפה ופיקוח, על מגבלות עמוקות ומקיפות שמוטלות על הסחר החופשי, על כלכלה מהונדסת באופן מובהק. ההשפעה המתמשכת של מצב זה על איכות חיינו עשויה להיות קטסטרופלית הרבה יותר מהקטסטרופות שאתה מעוניין למנוע. >> ואילו בתחום ניהול משאבים מוגבלים התיאוריה הכי טובה שלנו מראה שבתנאי חופש העסק קורס, ושמנגנוני כפייה הם דרך טובה להתמודד עם זה. אני כופר בתאוריה עצמה, או ליתר דיוק באפשרות שתיושם באופן מועיל. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |