 |
אם מיקרוסופט יצרה מצג שווא שווינדוז רצה באותו מידה של הצלחה על הגרסאות השונות של דוס בשעה שמאחורי הגב יצרה מציאות אחרת - הרי שהיא הוליכה את הלקוחות שולל, וזה לא צריך להיות חוקי מתוקף זכות הקניין של הלקוחות (הדבר שקול לגניבה).
אם מיקרוסופט לא רימתה את הלקוחות - הרי שהמעשה לגיטימי! מיקרוסופט לא חייבת להציע ללקוחות את העסקה שאתה מעדיף (וינדוז בלי הקוד השתול), מותר לה להציע להם את העסקה שהוצעה, ולהם מותר לסרב. מתוך שבכל זאת קיבלו אותה, אנחנו למדים שגם העסקה שהוצעה השתלמה להם, ומיקרוסופט לא רק שלא פגעה בהם, אלא אף שיפרה את מצבם (אמנם לא באותה מידה שייתכן והיה בכוחה לעשות אילו הציעה להם את העסקה שלך).
ואגב, המילה ייתכן במשפט הקודם במקומה - זה בהחלט לא ודאי שבחשבון אחרון מצבם של הלקוחות היה משתפר אילו הציעה להם מיקרוסופט את העסקה שלך. למשל, מה מבטיח לנו שאלמלא אותו קוד שתול חברת דיגיטל ריסרץ' לא היתה שורדת ומתחרה במיקרוסופט עד דחיקתה אל מחוץ לשוק? ואילו זה קרה, מה מבטיח לנו שדיגיטל ריסרץ' היתה ממלאת את התפקיד שמיקרוסופט ממלאת כיום באותה מידה של תועלת עבור הצרכן? ייתכן שמבחינה כלכלית לא היה אפשרי להציע את העסקה שלך אפוא.
אכן, הסוציאליטס חושב שהוא תמיד יודע מה עדיף לכל אחד, בשעה שבמציאות הדברים מורכבים לאין שיעור יותר. וכשהוא טועה ומתברר ששיקוליו המיטו עוני ודלות על הזולת, הוא רק מושך כתפיים וממשיך הלאה להתערבות הבאה - את מחיר החלטותיו השגויות הוא משאיר לאחרים לשלם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש