בתשובה להאייל האלמוני, 05/05/09 12:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שסעיף החסרונות שלך עדיין בעייתי. למעשה אפילו העלאת מחיר המים נקודה (בלי מיכסות לנפש ובלי תעריף מדורג) אינה כל כך רגרסיבית כפי שהיא נראית. דוקא הפערים המופרזים בין עשירים לעניים אצלנו יוצרים מצב בו העשירים צורכים יותר מים מהעניים. ג'אקוזי או שטיפת הג'יפ עם הג'אנט מגנזיום, בטח שקולים לצריכת מים של מאה משפחות עם עשרה ילדים כל אחת. בסה''כ נראה לי, שמכסת מים בסיסית לנפש בתעריף נמוך פלוס תעריף גבוה יותר מעבר לכך, היא פרוגרסיבית למדי והחסרונות בטלים בשבעים מול היתרונות. עדיף שהשלטון לא יתערב במספר הילדים במשפחה, באסטרטגיית האמבטיות שלהם ואפילו לו בנטיות הנובורישיות של העשירון העליון. אם מישהו חייב לשטוף את הג'יפ שלו במים חיים ויכול לשלם את המחיר, מצידי שייבאו עבורו מי מעיינות בבקבוקים משוויץ. במילים אחרות, אני לא מאמין ביכולת השלטון להכריח מישהו לחסוך מים באמצעים מנהליים ולכן חושב שצריך לקבוע למים מחיר ריאלי ולהניח לאזרחים לעשות את החשבונות שלהם. המשפט ''היקף החסכון עלול להיות נמוך מהמצופה'' קשור לתופעה אנושית מוזרה. כאשר אתה מחייב אנשים לשלם מס או קנסות הם יעשו כל מאמץ כדי להמנע מכך (ההעשירים קוראים לכך תיאום מס והעניים ש''ס). לעומת זאת כאשר אתה מאפשר להם לא לשלם או לצמצם את התשלום בדרך של המנעות וחסכון, הם לפתע מתאמצים הרבה פחות. השאלה היא מדוע ללכת עם הראש בקיר. העלאת המחיר תסייע לחלקנו לחסוך והחלק האחר יצטרך לבדוק אם הוא יכול לממן את מה שהוא רוצה. אם אדון וגב' עשירון עליון ישטפו את הג'יפ במי הג'אקוזי חסכנו דיינו וגם גבינו דיינו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה ברעיון שלך הוא שבעצם לא ברור מהו מחיר "ראלי" למים. אם יגבו מחיר על פי הוצאות השאיבה והשינוע, המחיר יהיה אולי מעט יותר זול מהמחיר היום, אבל זאת אשליה משום שהמחיר לא מגלם את ההשפעה של המלחת הבארות או התיבשות הכנרת. הוויכוח האמיתי הוא על הדרך לשמור על מקורות המים גם לעתיד ואיך לתמחר זאת. פתרונות סמי תש"חיים יכשלו כאן ( מי שינסה להחיל את עקרונות "ראנדי הגדול"1 שהופיע באתר לאחרונה, על הבעיה הזאת יתחלחל- לשאוב כל עוד זה זול ולהתפיל ברגע שסיימנו להמליח את הבארות). 1 עוד ניק שאני מספק חינם למי שמעוניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שהרעיון להשתמש במשאבים העומדים לרשותנו בצורה היעילה ביותר, לנצל קודם את הזולים ורק אח''כ את היקרים, הוא מחלחל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתבתי במקום אחר, המים הזולים הם כאלו מכיוון שהם מסובסדים על ידי האקוויפר. הסבסוד הזה הוא זמני. קפיטליסט חכם היה מנהל את משאביו בתבונה, ולגיטימי שהציבור, שהוא בעליו של האקוויפר ינהל את משאביו בתבונה. כל מה שאני מצפה הוא שגם מי שלא חושב שהבעלות על האקוויפר צריכה או יכולה להיות משותפת, יסכים שהדרך הנבונה לנהל משאב כזה היא אותה הדרך גם לבעלים יחיד וגם לבעלים ציבורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין האם הפרטה של נכסים אסטרטגיים היא בעיתית בגישה הזאת. הניחוש שלי הוא שנוהגים על פי הלחם- ייצור לחם הוא מופרט, ומה לך יותר אסטרטגי מלחם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלחם איסטרטגי? לו הלחם היה איסטרטגי יתכן שהוא היה מופרט, אבל ודאי שלא היו מוכרים אותו (כל שנה מחדש!) לערבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלחם נמכר לערבי. לא ייצור הלחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני מבין למה הלחם במכולת שלנו מלא חורים. הנכסים האסטרטגיים של מדינת ישראל כבר לא מה שהיו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בטח לחם שוויצרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלאי גרעיני החיטה הוא משאב שמתחדש מהר יותר מאקוויפר מים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> המים הזולים הם כאלו מכיוון שהם מסובסדים על ידי האקוויפר. הסבסוד הזה הוא זמני. אתה מתכוון שמקור המים זולים הוא באקוויפר, ושאנחנו צפויים לנצל אותו עד תום בקרוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקור מים זולים הוא בגשם. שנספג באדמה, ומגיע לאקוויפר. וכן. עוד לפני שננצל אותו עד תום, נשאב יותר מדי, ונגרום להמלחתו, כך שלא נוכל להשתמש בו עוד. במקום זה, אפשר כבר עכשיו לחשוב על שיטות נוספות שיקטינו את השאיבה שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר יש שם עוד כמות מים מתוקים שאפשר להשתמש בהם, אבל אם נשתמש בהם המאגר לא יתחדש שוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר כאן על אקוויפר החוף. תהליך ההמלחה אינו בלתי־הפיך, מכיוון שיש לחץ בלתי־פוסק של מי־תהום שיורדים מההר לים. אולם עוברות כמה שנים טובות ללא שימוש עד שאפשר לחזור ולהשתמש באותה באר ובסביבותיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שואל סוקרטית או שאתה באמת לא יודע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה בדיוק ניסית להגיד. הפועל סיבסד לא לגמרי הסתדר לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי כמובן בהשאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני מוכר כאן זה את הרעיונות של ג'ארד דיאמונד מ"התמוטטות" והוא בעצם מתיחס לשני הנקודות שהעלית (הוא מדבר על נפט ועל אדמות אבל זה ישים גם למים): א. מחיר "ריאלי" אינו הוצאות השאיבה והשינוע. מחיר ריאלי חייב לכלול את כל קשת ההוצאות של משק המים כולל עלות "השבת" מים ומו"פ של טכנולוגיות טיהור והתפלה. ב. הרעיון של לשרוף "משאב" מתכלה ורק אח"כ לעבור למשאבים אלטרנטיביים הוא מסוכן אפילו למשאבים שאינם מתחדשים (כמו דלק). דיאמונד טוען שכל טכנולוגיה חדשה מגיעה עם בעיות עלות ואקולוגיה משלה. משום כך ולא רק משום כך, זמן ההסתגלות של חברות אנושיות לטכנולוגיות משאבים אלטרנטיביים הוא ארוך, בעייתי ומסוכן. ההיסטוריה מלמדת שבתהליך יש סכנה ממשית של התמוטטות ואנרכיה. חסכון וניצול זהיר של משאב קיים מוצדקים ולו בגלל הרצון לאפשר מעבר איטי ובטוח לטכנולוגיות החדשות (התפלה וכיוב'). ג. אנקדוטה מחכימה של דיאמונד היא העובדה שמפתחי המכוניות ראו בהן פתרון אקולוגי לבעיות הלכלוך והרעש שגרמו המרכבות והסוסים ברחובות הערים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה ביותר לנסות לשקלל מה המחיר ה"ראלי" של משאב הכולל בתוכו גם תמחור של נזקים עתידיים. אנחנו לא רגילים לכך וכמעט שאין בידינו את הכלים לתחזיות כאלו. הנזק האקולוגי של המרכבות והסוסים היה באמת עשוי להוות אסון נוראי, לולא התפתחות מנוע הבערה הפנימית. גם הערפל הלונדוני מהמאה ה19 דעך מאוד מאז שהתחילו לחמם ולהאיר בחשמל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שצריך הוא לשקלל K שיוכפל בכל חישוב של משאבים מתכלים או שנמצאים בצמצום. הקבוע יכלול עלויות משוערות של שיקום-השבה-עלויות בריאות אם יש וכד'. כמובן שה-K צריך להכלול אחוז מסויים של בלתי צפוי ולהיות גבוה. המהפכה שבדרך הזאת היא שהחברה האנושית תצטרך להגביל את הצמיחה ולהתחיל לחשוב אחרת ממה שמקובל היום: ששיקום הכלכלה עובר דרך הגברת הצריכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיקום מחצבות עובד בקנה מידה קטן בארץ. מפעילי המחצבה מחוייבים, כחלק מתנאי הרשיון, לשקם את השטח בגמר השימוש. אבל לא מדובר כאן על שטח שנפגע בצורה קשה מדי ממילא. בפרק הראשון של הספר ששוקי הזכיר (הפרק שסוקר את מדינת מונטנה בארה''ב) מוזכר גם עניין המחצבות. כיום החוק מחייב מפעילי מחצבות לקבל על עצמם את ניקוי שלח המחצבה (כולל חומרים רעילים). מסתבר שבמקרים רבים יותר פשוט לחברה המפעילה לפשוט את הרגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כפי שציין האייל האלמוני למטה דיאמונד מספר על העלויות של ''השבת'' השטחים של מחצבות לאחר שהמחצבות נסגרו. גם הוא מספר כמה קשה להעריך את העלות האמיתית (ובודאי למפרע) של תיקון הנזקים ועוד יותר כמה חברות הכרייה מצטיינות בלהתחמק מתשלום העלויות האלו (החברות מתפרקות ונולדות מחדש תחת שמות חדשים או מעדיפות לשלם לעו''ד במקום לממשל). הבעיה היא בעיה, אבל כאשר מניחים את השו''ח ככללי המשחק, אין הצדקה להשתמש בכללים האלו בחוסר הגינות ולקיים אותם רק כאשר הם משמשים כסות להתעשרות מהירה וחסרת אחריות. אם אתה רוצה לאפשר לקבוצה של מגדלי פרחים לנהל אורח חיים של בעלי אחוזות בדרום ארה''ב, אין שום סיבה לעשות זאת דרך מחיר המים בתואנה של שו''ח. ב. למעשה ממציאי המכוניות התכוונו לרחובות הערים שהיו מלאים בגללי סוסים ולרעש שקשוק המרכבות. מי שסבור שהשחרת השמיים בתחמוצות פחמן ורעש מנועי המכוניות הם בבחינת שיפור משמעותי, שיבושם לו. דיאמונד אינו מביא עניין זה כחלק מאידיאולוגיה של חזרה לטבע ואנטי-טכנולוגיה. הוא מביא זאת כדי להסביר מדוע המעבר מתאורת גז לחשמל (ומטלגרף לשידורי רדיו), נמשך עשרות שנים ומדוע מעבר לטכנולוגיות חדשות אינו עניין של החלטה של פקיד כלשהו במשרד האוצר, אלא עניין של שינוי חברתי משמעותי ולרוב גם מהפכני ולא נטול סיכונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת המטרידה היא שלמרות הנוחות בקביעה "שכל טכנולוגיה חדשה מגיעה עם בעיות עלות ואקולוגיה משלה." טכנולוגיות חדשות עשו בשביל הסביבה הרבה יותר מכל גוף ירוק (ואולי זה לא קשה במיוחד, לאור החלק הניכר של גרינפייס במאבק נגד הגרעין, מה שהשאיר אותנו עם פחם). המהפכה התעשייתית החלה את תהליך העיור, שבלעדיו טביעת הרגל האקולוגית האנושית היתה גדולה פי כמה; את הזיהום של המהפכה הזו פתרה הטכנולוגיה (וודאי זכור לרבים הסיפור על העש ששינה את צבעו משהשחירו גזעי העצים, ושוב הלבין לאחר מספר עשורים). פתרון דומה נמצא לבעיית האקלים החמורה שהטרידה את המומחים, ההתקררות הגלובלית, שנבעה (לפי צו האופנה) מהזיהום הרב שפלטו המפעלים לאחר מלחמת העולם השניה. פילטרים הותקנו והזיהום פחת, כמו גם הערפיח בערים. אולם הדוגמה החביבה עלי מכל היא סיפור הצלתם של מינים רבים של לוויתנים מכליה. שומן הלוויתנים שימש להכנת שמן למנורות ועל כן הם ניצודו עד שפריטים מעטים נותרו, ישנן הערכות שרק עוד כמה שנים ספורות (והדייגים היו מיומנים דיו בכדי ללכוד גם פריטים מעטים) והם היו נכחדים, אבל פיתוח הנפט כתחליף זול הציל אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה היא מעט מורכבת. צריך להבדיל בין עמדות של רדיקלים אקולוגיים (נטורופתים נשמע לי כינוי הולם אם כי הוא כבר תפוס) הרואים בקידמה ובאדם בכלל מעין וירוס טורף בעולם טבעי מושלם לבין עמדות אקולוגיות שבסיסן הוא איכות חייו של המין האנושי. הראשונים באמת יכולים להתעלם מכך שכמעט כל המינים שחיו אי פעם ע"פ כדוה"א נכחדו עוד לפני שהאדם בכלל הופיע וכי אסונות טבעיים לחלוטין יכולים לגרום לשואות אפוקליפטיות ללא מגע יד אדם. הגישה השנייה טוענת שכל טכנולוגיה חדשה מטבעה שהיא מגיעה עם תג מחיר חברתי ואקולוגי כעובדת חיים ולא כטענה נגד הקידמה והטכנולוגיות החדשות. מטרת הטענה היא לטעון שצריך לדאוג לכך שיהיה מרחב וזמן מספיק כדי לאפשר מעבר לא קטסטרופלי לטכנולוגיה החדשה ולא כדי למנוע מעבר לטכנולוגיות חדשות שהן קריטיות להמשך קיום החברה. העובדה שטכנולוגיה חדשה מנעה הכחדה (לכמה זמן?) של לוויתני זרע (בזמן שתרמה להשמדת מינים אחרים) אינה טיעון תקף בדיון אקולוגי חברתי (אלא אם כן המשך קיום מין לויתני הזרע חיוני להמשך קיומו של מין האדם). אני רוצה לנצל את תגובתך כדי להכניס לדיון עוד טענה של דיאמונד לגבי הפתרונות הטכנולוגיים/אלטרנטיביים. אני משתמש בכינוי אקולוגיה חברתית משום שהמגבלות והבעיות של טכנולוגיות אלטרנטיביות ואפילו הקושי לפתח אותן אינן הבעיות היחידות במעבר אליהן. המגבלות והמאפיינים של חברות אנושיות עשויות להיות לא פחות רלאבנטיות. הישובים הויקינגיים בגרינלנד נכחדו בגלל כלכלת מזון לא מתאימה. הם התעקשו על גידול פרות בזמן שכלכלת מזון מוצלחת ומותאמת הרבה יותר היתה פתוחה בפניהם בדמות כלכלת הדיג של שכניהם האסקימוסים. העובדה היא שהם דבקו בכיפיון מוות לכלכלה שהרגה אותם. עצם העובדה שקיימת טכנולוגיה אלטרנטיבית עדיפה, נקייה ויעילה יותר אינה ערבות שכל חברה אנושית תהיה מסוגלת להסתגל אליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נטורופסיכים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. הבעיה היא שבכל פעם שאני שומע (או משמיע) כינויים כל כך שיפוטיים. תמיד מתגנב ללבי החשש שבסוף יתברר שהם צדקו לאורך כל הדרך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאורך כל הדרך סביר להניח שלא - בכמה נקודות מהותיות ביותר, סביר להניח שכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נטורופתטים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויאגרה היא התקוה הגדולה של הקרנפים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון של מחיר בסיסי נמוך + תשלום גבוה על כל מ"ק נוסף נשמע לי סביר, אבל: א. צריך שהתעריף הגבוה יהיה, נניח, פי 10 מהתעריף הבסיסי. ב. עדיין יש צורך בסבסוד של חסכמים למיניהם וביידוע האוכלוסיה לגבי קיומם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |