בתשובה לאפופידס, 21/04/09 0:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא ממש לעניין, אבל אני חושב שהאופציה "מצטרף למחתרת מקומית/רשת ריגול" היא אופציה שנופחה מעבר לכל פרופורציה. מעניין לסקור כמה מנקודות ההתנגדות הראשיות ואפילו יהא זה במחיר של מעט שטחיות: א. שטחי בריה"מ - רוב מוחלט של הפעילות הפרטיזנית היה ע"י יחידות סדירות של הצבא האדום שהקשר בינן לבין השטח הרוסי נותק ע"י התקדמות הגרמנים. יחידות אלו פעלו במסגרות צבאיות רגילות ותחת פיקוד הקצינים שלהן. יחידות אלו פעלו בעיקר להבטחת המשך קיומן ובאופן כללי לסך כל פעילותן לא היתה השפעה על מהלך המלחמה בבריה"מ. רוב הדיווחים לגבי הפעילות שלהן מוגזמות. ב. ביוגוסלביה, רוב הפעילות היתה בין היוגוסלבים בינם לבין עצמם והגרמנים לא יכלו להקצות כוחות חזקים לפעולה בגזרה זו. ג. בצרפת כמעט כל הפעילים של המאקי עד 1944, היו פליטים יהודים או ארמנים. על פעילות משמעותית של המאקי ניתן לדבר אם בכלל רק לאחר הפלישה לנורמנדיה. ד. בפולין השתתפו רבים במחתרות אנטי נאציות שהשתרעו מן הקומוניסטים ועד הימין בקיצוני האנטישמי, אך סך כל הפעילות היתה ספוראדית וחסרת השפעה. המחתרת הפולנית ניסתה לפעול באופן משמעותי רק באוגוסט 44 כאשר הצבא האדום כבר היה כ-30 ק"מ מוורשה והפולנים נקלעו למצב של חוסר מוצא בין רדיפות הצבא האדום במזרח פולין ה"משוחרר" לבין נסיון גרמני ל"גייס" בכוח את הגברים בפולין לעבודות ביצורים כנגד הרוסים, רק אז פרץ מרד פולני של ממש. הפולנים ניהלו קרב גבורה נואש נגד הגרמנים בוורשה, אך נכנעו ללא תנאי אפילו לוורמאכט הנסוג של שנת 44. השערה אולי מרחיקת לכת מעט היא שפעילות המחתרת האנטי-נאצית היא יותר אגדה מאשר מציאות ולמעשה הפעולה הצבאית המשמעותית היחידה שלה הסתיימה באסון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המילה "אולי" מתאימה למה שכתבת. על פי המקורות הגרמניים, הפרטיזנים הפכו להיות לצרה צרורה היות שפגעו פגיעה ממשית בקוי התחבורה. הם באמת ספגו אבדות אבל ריתקו צבא רב ואפילו חייבו שימוש במטוסים. הם כמובן לא יכלו לכבוש שטחים ולהתמודד עם יחידות גרמניות שהפעילו נגדם גם טנקים וגם חיל אויר. עצם העובדה שהיה צורך להשתמש באמצעים הללו -אומרת דרשני; האמצעים הללו נלקחו מהחזית. מיותר לציין שפעולות הפרטיזנים גרמו לתגובות מאד ברוטליות נגד האוכלוסיה האזרחית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. לפעילות הפרטיזנית בכל רחבי אירופה (למעט המקרה המיוחד של טיטו ביוגוסלביה) לא היתה שום השפעה צבאית. לא ידוע על שום בעיה שהיתה לגרמנים להעביר סיוע צבאי ע"פ כל אירופה. ביוני 1944 כאשר בנה"ב המערביות רצו לבודד את נורמנדיה משאר צרפת הדבר נעשה באמצעות הפצצה מסיבית מן האויר, כאשר המחתרת האנטי-נאצית תרמה לכל היותר באמצעות אספקת מודיעין. כמעט בכל הפעולות שנעשו בפועל כנגד הגרמנים בצרפת, צ'כיה, נורבגיה, ויוון השתתפו סוכנים ושליחים שהוצנחו למקום ע"י הבריטים והאמריקאים. כאשר ליהודים בגטו ורשה נודע שבכוונת הגרמנים לחסל את שרידי הגטו, הם בקשו מן המחתרות הפולניות לסייע להן בנשק כדי שיוכלו לכל הפחות להילחם על כבודם, הם לא קבלו דבר מלבד מספר אקדחים. המחתרות הפולניות טענו (ולדעתי בכנות) שאין להם מספיק נשק אפילו לאנשיהם. שום כח צבאי סדיר לא הועסק באופן קבוע בלחימה בפרטיזנים. את חלק הארי של הלחימה בפרטיזנים בצעו כוחות שיטור, משתפי פעולה מקומיים וכוחות עזר צבאיים למחצה ולרביע. בדיכוי המרד הפולני הגדול בוורשה השתתפו בצד הוורמאכט והס"ס, גם כוחות גדולים של משתפי פעולה רוסים ואוקראינים (הארמיה של ולאסוב למשל). למעשה, הנאצים השתמשו בתואנת הפרטיזנים שכמעט ולא היו קיימים כדי להפעיל אמצעי ענישה דרקוניים וטרור "נגדי" נגד אוכלוסיה אזרחית. אם אינך מאמין לי, היזכר נא בכך שהנאצים הוציאו להורג ברוסיה כשני מיליון יהודים, צוענים וקומיסרים פוליטיים בתואנה של לחימה בפרטיזנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני הנאצים פצחו ברצח יהודים, צוענים וקומיסרים פוליטיים מיד עם פתיחת מבצע ברברוסה, ועוד לפני שהתחילה התארגנות פרטיזנית כלשהי. לגבי היהודים בגטו ורשה, דווקא אצ''י (שהיו להם קשרים יותר טובים עם המחתרת הפולנית) הצליחו להשיג מכונת יריה. אבל זה אצ''י, אז זה לא נחשב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. באופן כללי, זה נכון. מה שרציתי לומר הוא שהנאצים השתמשו ב''כותרת'' של פרטיזנים כדי להצדיק פגיעה באזרחים שלא היה להם שום קשר לפרטיזנים מכל סוג שהוא. ב. כן, באופן די מצער זה נכון. לאצ''י באמת היו קשרים טובים יותר עם המחתרת הפולנית, ''צבא הבית'' (ה''ארמיה קראיובה'') ולמעשה היה מסונף לה. כתוצאה מכך היה לו יותר נשק ותחמושת. האי''ל השמאלי היה קרוב יותר ל''ארמיה לודובה'' הקומוניסטית שיותר משפעלה נגד הגרמנים, פעלה כדי לשבש את פעולתה של הא''ק. משם לקחתי את הסיפור של האקדחים שקיבל האי''ל (שאאז''ן נכון התגלו כפגומים). ג. יש כעת גל נוסף של רביזיוניזם היסטורי בנוגע לפעולת האצ''י בזמן מרד גטו וורשה בעקבות ספרו של פרופ' ארנס. לפי העדויות (כולל עדות ראייה כתובה ואמינה במיוחד של רינגלבלום) ניהל האצ''י קרב של ממש עם הואפן ס''ס מעמדותיו ברח' מוראנובסקה, תוך שהוא נהנה מהשתתפות בקרב ומאספקת תחמושת מן המחתרת הפולנית גם במהלך הקרב. מול העדויות האלו צריך להציב עדויות סותרות המדברות על אדישות ופעילות סימבולית בלבד של המחתרת הפולנית והמספר הנמוך של אבידות בצד הגרמני (רק כעשרה מתוך כמה עשרות ההרוגים היו גרמנים אנשי הואפן ס''ס). ד. למעשה יש הסבר כפול ודי סביר, למה ידוע כל כך מעט על פעולות האצ''י. כמחצית מאנשי האצ''י נמצאו באיזור תעשיה שהיה מנותק מן הגטו ודבר לא ידוע על פעולתם וגורלם משום שאיש לא שרד משם. שנית, אנשי האצ''י השתייכו כאמור פורמאלית לא''ק. מעט הלוחמים ששרדו מן הלחימה בגטו, השתתפו אח''כ בפעילות המחתרת ובפרט במרד הכללי הגדול של וורשה, כך שאף אחד מן הלוחמים ה''מגוייסים'' לא שרד. כל זה אינו סותר את העובדה שאנשי תנועות הפועלים הציוניות רצו להבליט את פעולתם של חברי התנועות שלהם שהשתייכו לאי''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת (לארבעתם). כמדומני מאצ"י שרדו אולי 8-9 אנשים (מכל הארגון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האצ''י התנהל כארגון צבאי עם דרגות ומידור לחוליות של ארבעה אאל''ט. הארגון התחלק לגרעין של הפעילים עצמם ה''מגוייסים'' ופריפריה של סייענים (בעיקר נערים ששימשו כקשרים מודיעים ומבריחי חימוש ומזון). לדעתי מן הפעילים עצמם של אצ''י בגטו וורשה לא שרד איש. העדויות הם של צעירים דאז שסייעו לארגון והשתתפו בפעולותיו (כמו אותו נער שהעיד כי הוא שתלה את דגלי הארגון ופולין על הבניין ברח' מוראנובסקה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אספקה לא בכל אירופה אלא מזרחה- בתוך בריה''מ לעבר החזית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצוני להבהיר: א. בשטחי בריה"מ הכבושים היתה פעילות גרילה רבה נגד גרמנים, אלא שבניגוד לתעמולה הסובייטית לא מדובר ביוזמות פרטיזניות מקומיות, אלא ביחידות סדירות של הצבא האדום שפעלו בפיקוד הקצינים שלהם מאחורי קווי האוייב בין משום שנותקו מן העורף בגלל התקדמות הגרמנים ובין משום שהוצנחו מאחורי קווי האוייב. ב. ועל אף הפעולות הנ"ל לא היתה לגרמנים שום בעיה רצינית לתספק ולהניע את כוחותיהם על הקרקע. במידה וכוחות גרמנים הוקפו ונותקו (כמו הארמיה השישית בסטלינגרד והיו ארועים כאלו גם לפני כן, בהפוגה בין המתקפות של 41 ו-42), הדבר נבע מפעולות של הצבא האדום הסדיר ולא מפעולות של פרטיזנים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |