|
אני מפנה אותך לדבריו של כליל נאורי - פניה אל בית המשפט הבינלאומי משמעותה השמת עצמך בבית כלא, בעוד התוקף שלך ימשיך להסתובב חופשי.
החוקים לא ברורים, האכיפה רטרואקטיבית, ההליך תמוה במקרה הטוב, ואין לך שום הבטחה שמישהו אפילו ינסה לטפל בתוקף שלך - אז איזו ברירה נותרת לך?
בוא ניקח את הלינץ' ברמאללה שוב - כל העולם ראה, כל העולם ידע, ואף אחד לא חשב לעשות שום דבר בנידון. מה ישראל אמורה להבין מזה? שכדאי לה לפנות לבית המשפט הבינלאומי? היא יכולה רק להפסיד ממהלך כזה. לצרוך העניין, גם ישראל וגם פלסטין חיים כיום מחוץ לחוק - שתי מאפיות בעיר שבה המשטרה פשטה את הרגל. אף אחד מהצדדים לא יעמוד לדין, ושני הצדדים יודעים את זה. כל מה שנותר להם זה להמשיך לנהל מלחמת חורמה, עד שתגיע איזו סולחה סבירה, וגם היא לא תחזיק לאורך זמן. אבל ה"מאפיה" הישראלית לא צריכה להחליט פתאום שבעצם זה בסדר שהמאפיה השניה הורגת לה את אנשיה. אין בזה שום הגיון ושום תועלת.
המצב כרגע מוביל רק לפתרון אחד: כניעה של אחד הצדדים. ישראל הבהירה היטב שכניעה של הפלסטינים תאפשר להם להקים מדינה בשטחים נרחבים למדי, ולקיים ריבונות מהותית בשטחים הללו. הפלסטינים מבטיחים לנו רק דם ודמעות. באופן יחסי, בעולם שבו כולם בצד של הרעים, אנחנו הגוד-גייז.
|
|