בתשובה להקריבו המקוטב, 03/01/02 14:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר כסלו היקר, טענה אחרונה זו מציבה אותך במרחבי שדות הציד הנצחיים של ה''ה בלבן-בילינסקי. ברוך בואך למחנה טלאולוגי זה. בברכה א. מאן |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר שנתפנה מלעסוק כל העת מהקמים עלינו לכלותינו, יהיה לנו זמן להתעסק בבעיות הפנימיות. שימור הסכסוך כגורם מאחד. שמעתי את הדעה הזאת בסוציולוגיה לא אחת. היתכן שימור הסכסוך כתוצאה מחשש פסיכולוגי ברמת תת מודע קולקטיבי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט. סיום הסכסוך יפנה מקומו לשאלות פנים בוערות בנושאים חילונים-דתיים, יהודים-ערבים, עולים-וותיקים, אשכנזים-ספרדים, ישראל כמדינת ה'יהדות' או מדינת כל אזרחיה ועוד. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לחלוטין. ניתן לחשוב על שורה ארוכה של גופים ואנשים אשר מרוויחים רבות, באופן ישיר ועקיף כאחד, מהימשכותו ההרסנית של הסכסוך, וההימנעות מעיסוק בנושאים אינטרניים, כמו אלו שהצגת בשורת דיכוטומיות ארוכה זו. אני חושב ששנינו מסכימים כי הנושא האחרון קשור קשר בל-יינתק לשאלת הסכסוך הציוני-פלסטינאי, אך גם הוא נדחק לו לפינה, בעיקר מחוסר נכונות של גופי התקשורת והפוליטיקה לעסוק בנקודה רגישה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בראיון ארוך בשבועון DER SPIEGEL משבוע זה מדווח הפסיכולוג הישראלי עופר גרוסברט על הסכסוך מנקודת מבט פסיכולוגית; 1 גרוסברט משווה את הסכסוך לסכסוך משפחתי בין בעל ואישה הקשורים בעבותות אחד לשני, ואשר אינם מסוגלים להגיע לפירוד. גרוסברט גם ממשיך וטוען ששני הצדדים אינם בשלים לפירוד - שפירושו שלום בית למעשה - היות ועל ידי כך יצטרכו לטפל בבעיותיהם שלהם. גרוסברט מוסיף ומציב ליד שורה ארוכה של תחלואים ישראלים מוכרים גם תחלואים פלסטינאים קשים, אשר הוצאתם החוצה אל פני השטח נחשבת בחברה הפלסטינאית כהפרת טאבו קשה. הראיון עם גרוסברט אינו נעים ואינו מחמיא לקורא ולאזרח הישראלי; גרוסברט מבקר את מדיניות ישראל בחריפות, ולכל אורך הראיון מצטייר הרושם כי ישראל אשמה במצב הנוכחי פי כמה יותר מהרשות הפלסטינאית. לשיא חדש מגיע גרוסברט בטיעון שברק, אשר הציע אמנם 96 אחוז משטחי הגדה לעראפת, דאג להשפיל ולהתייחס לעראפת כגנראל צבאי המכתיב פקודות מלמעלה. מובן מאליו שגרוסברט לא נשאל על ידי המראיינת החביבה והבלונדינית של השבועון האמור איך וכיצד הוא מגיע לתיאור דינמיקת שיחות קמפ דייויד באופן האמור, משל היה במקום על תקן פסיכולוג מומחה, אשר קיבל משימת הכנת חוות דעת לסיבת כשלון השיחות. שלך בברכה אלכסנדר 1 ספרו של גרוסברט התגלגל לידיי בשפה הגרמנית; יש לשער שספר זה הופיע גם בשפה העברית. הספר לכשעצמו די שטחי ומרבה לחזור על קלישאות שמאל ידועות, אשר מעמידות את מקצוע הפסיכולוגיה באור בעייתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס, האם ידוע לך שם ספרו של גרוסברט? בכל אופן, משונה קצת בעיניי הקביעה כי פירוד הוא המקבילה לשלום בית. פירוד דווקא נשמע כמו המקבילה לגירושין, בעוד שלום בית נשמע כמצב בו שני הצדדים משתפים פעולה ומתאחדים מתוך רצון להגיע לפתרון הסכסוך, תוך שמירת היחידה המשפחתית במצב שלם. האם גרוסברט מפרט כיצד הגיע למסקנה זו? אינני יודע על סמך מה מבסס הפסיכולוג (ד"ר?) את קביעותיו בנוגע למצב רוחם ואופי התנהלותם של ברק וערפאת בעת שיחות קמפ-דייוויד, אך הדעה כי ברק התייחס בפטרונות מיליטריסטית לבני-שיחו נמצאת כחוט השני כמעט בכל העדויות שנמסרו עליו בתקופה האחרונה, ובהחלט אהיה מופתע מאוד אם דווקא מול ערפאת, המייצג המובהק של "האחר" מבחינת מנטליות הצבא הציוני, מצע גידולו של ברק, חרג ממנהגו זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרוסברד (וכנראה לא גרוסברט כפי שרשמתי קודם לכן) חיבר שני ספרים בנושא: 1. 'ישראל על הספה' 2. 'הערבי בתוכנו' כותרות אלו נלקחו בתרגום חופשי מגרמנית; יתכן כי בעברית הללו קיבלו שם אחר. אגב, יתכן כי כלל לא הופיעו בעברית, כי אם באנגלית. אולי תצליח לחפש קישורים מתאימים לסופר זה ו/או לספרים אלו דרך מנועי החיפוש בארץ של הוצאות הספרים השונות. אולי יוכל מר אשד לסייע בידנו. שלך אלכס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפר גרוזברד הוציא שני ספרים בעברית: 1. הערבי שבלב (בהוצאת תמוז) 2. ישראל על הספה - הפסיכולוגיה של תהליך השלום (בהוצאת ידיעות אחרונות) ציטוט מתוך התיאור של אחד הספרים: "עפר גרוזברד הוא בוגר הפקולטה להנדסת מחשבים בטכניון בחיפה. בהמשך דרכה (sic) פנה לתחום הפסיכולוגיה, והיום הנו פסיכולוג קליני המטפל בילדים, בנוער ובמבוגרים. " ------ 1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יש להם שם בטכניון, שכל בוגר הנדסת מחשבים אוחז [לפחות] בתואר ראשון בפסיכולוגיה? או תואר מתקדם במדע המדינה? אני בפירוש מצדיע לבוגרי הטכניון בחיפה. אולי המדובר בהשפעתם [הטובה] של הייקים מייסדי המקום, אשר, אוי לאוזניים ששמעו, נהגו ללמד במקום זה בגרמנית במחצית הראשונה של המאה הקודמת. א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אולי זו איכות האוויר בטכניקום שכה מעשירה את מוחותיהם של תלמידיו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהיעדר תחרות מצד איברי האגן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |