|
ראשית, לעניין הביטוי שלי "עוקרי הרים וגו"'. אמנם כתבתי את המשפט עם חיוך, אבל מתוך הערכה כנה לשני המתדיינים ולדיון הרציני שהתפתח.
שנית, ההיכרות שלי עם מערכת האחזקה באוניברסיטה נובעת מתוך עבודה של מספר שנים כאיש אחזקה באוניברסיטה. אמנם זה היה לפני זמן רב, והיום יש לי קשרי עבודה מסוג שונה עם האוניברסיטה, אבל ההשערה שלך שיש קשר בין מגדל השן האקדמי לבין דעותיי היא לחלוטין לא נכונה.
שלישית, לא דיברתי על "האינהרנטיות של הבטלנות האנושית" אלא על גורמים פסיכולוגיים וסוציולוגיים שהופכים עובדים מסוימים לבלתי יעילים באופן יחסי. לא אמרתי שהם "חסרי תקנה". אני לא חושב שצריך "לתקן" אותם, אלא – וזאת הטענה העיקרית שלי – שהמערכת החברתית צריכה לקחת בחשבון שהם חלק מהאוכלוסייה. האם במצב אוטופי הם היו מוצאים מקום שבו הם היו הופכים מועילים ופרודוקטיביים כמו כל אחד אחר? לא נראה לי, אבל זאת גם לא נראית לי שאלה מעניינת במיוחד. אנחנו לא חיים באוטופיה. תמיד יהיו עובדי כפיים שהיו יכולים להיות פרופסורים מוצלחים אם מסלול חייהם היה שונה, ופרופסורים שאולי היו נגרים טובים ומאושרים יותר אם הם היו עוסקים בעבודת כפיים. אני בעד שוויון הזדמנויות ו"הזדמנויות שניות" ככל האפשר, אבל זאת לא השאלה שלפנינו.
רביעית, אני לא חושב שאני "הופך עובדים למבלי עולם חסרי תקנה ואח"כ מתייחס אליהם בהבנה הומאנית ודואגת". אני חושב שערך היעילות הוא רק אחד הערכים שצריכים לעמוד לנגד עינינו בשעה שאנחנו עוסקים במבנה החברה הראוי. וכתבתי זאת במפורש. מצד שני, הרעיון להוציא אותו מהמשוואה נראה לי גם הוא מקומם ולא מעשי. לארגונים יש מטרות מוצהרות (רווח כספי; שירות לאזרח; תוצר אקדמי וכדומה). נכון שהמבנה האנושי הופך ארגונים למספקים מספר רב של מטרות לא מוצהרות נוספות (העסקת עובדים; יציבות חברתית וכולי), אבל אם נוותר על ערך היעילות ועל חתירה להשגת המטרות המוצהרות של הארגון ע"מ להרחיב את יכולתנו לספק את המטרות הלא מוצהרות, נגיע חזרה לשיטה החברתית של ימי הביניים. זה עניין שלמדנו ממקס וובר: הרציונאליות המודרנית מתאפיינת בפעולה שמנסה להתאים אמצעים למטרות באופן היעיל ביותר, בשעה שהרציונאליות המסורתית עוסקת בפעולה בהתאם לכללים נתונים מראש (למשל, ע"מ להבטיח את שימור המבנה החברתי).
חמישית, מבנה ההעסקה של עובדי קבלן הוא פשע (מוסרי) של ממש. כאן אין לנו מחלוקת.
|
|