בתשובה לירון, 28/04/09 13:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ומה? שאבו מאזן יכריז שפלסטין היא מולדת העם הפלסטיני. הצהרות הן הצהרות ומעשים הם מעשים. אני מוכן להכיר ב"זכות השיבה" בתנאי ששום פליט לא ישוב. בפועל "זכות השיבה" הוא עניין חשוב בגלל ההשלכות המעשיות שלה. הכרתו או אי הכרתו של אבו-מאזן באופיה היהודי של מדינת ישראל היא הצהרה ריקה ממעש שלא מחייבת אף אחד לשום דבר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם היא הצהרה ריקה ממעש שלא מחייבת אף אחד לשום דבר, מה הבעיה שלו להכיר בה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו הייתי פלשתיני הייתי מסכים איתך. לטעמי הוא אמר זאת בדרכו שלו "(אבו מאזן), שאמר מוקדם יותר כי אין זה מתפקידו להגדיר את מדינת ישראל, והוסיף: "תכנו את עצמכם איך שאתם רוצים, זה לא ענייני. כל מה שאני יודע הוא שעל מדינת ישראל להתקיים רק בגבולות 1967". מה שמכאיב הוא היחס בין דבריו ההגיוניים והמעשיים לבין הצהרות ודרישות הקש של ממשלת ליברמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מאוד מצדך שאתה מעמיד תנאי ששום פליט לא ישוב. אבל אם כך מה ההגיון הפוליטי בהכרה בזכות השיבה אם אתה מתנגד למימושה? האם אין הכרה בזכות כלשהי מקרבת את מימושה? אי ההנכונות הערבית להשלים עם קיומה של מדינה יהודית ציונית, בעצם קיומו של עם ישראל (להבדיל מהמושג המלאכותי "עם ישראלי") ובזכות ההגדרה העצמית שלו, היא שורש הסיכסוך בין יהודים וערבים במזרח התיכון. המשמעות המעשית היא התעקשות על "זכות השיבה" והתעקשות על זכויותיהם הלאומיות של ערביי ישראל. שתי הדרישות האלה מובילות לחיסולה של מדינת ישראל. בחיסולה אני לא מתכוון חלילה לרפורמות בתחום הדת והמדינה, אלא חיסולה של המסגרת המדינית עצמה, והכללתה בתוך מסגרת ערבית רחבה יותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |