בתשובה לתשע נשמות, 19/04/09 1:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל, לא השגנו כלום?! אתה לא מעודכן, ניצחנו! ניצחנו ובמהירות! ההשוואה בין ארצות הברית לברה"מ היא לא הוגנת, אולי שתיהן שיחקו מלוכלך, אבל אחת מהן נלחמה לרוב בעד חופש (ולו רק חופש כלכלי), והשניה נלחמה תמיד נגדו. כשהבן של השכנים הופך להיות חבר בכנופיה שלך, הוא הופך להיות חייל שלך, והתקפה שלו זה התקפה שלך (וכן, זה מה שברה"מ עשתה בוויאטנאם). ובקשר לעובד לא רע: אולי זה באמת לא מושלם, אבל החלופה גרועה יותר {כמו שאמר חולה השפעת לרופא שהציע לו להתאבד במקום לקחת אקמול}. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ארה"ב מול ברית המועצות, אני לא משוכנע שאם היית שואל את אלה שהועלמו על ידי אוגוסטו פינושה ומשטרי גנרלים אחרים בדרום אמריקה, או רודנים אחרים שארה"ב תמכה בהם בדרום מזרח אסיה, או הסוואק האיראני (שרות הבטחון של השאה שנודע בשיטותיו ההומניות) וכמדומני גם סדאם חוסיין בראשית דרכו - היית מקבל הרבה הערכה לחופש שהאמריקאים נלחמו למענו. אם אתה מספח למישהו את כל מי שמקורב אליו אז אין ספק שאיראן נלחמת בישראל. לפי השיטה הזו ארה"ב נלחמה ברוסיה דרך גאורגיה, ישראל בסדאם דרך הכורדים וכן הלאה. זה לא נכון; כשמדינה מנצלת סכסוך בין אחרים כדי לקדם את האינטרסים שלה זה לא הופך אותה לצד לוחם - ועובדה היא שהתגובות הישראליות הן תמיד נגד החיזבאללה/חמאס ודומיהם ולא נגד איראן עצמה. מבחינתי, גם אם הבן של השכנים הוא חבר בכנופיה שלי, המכות שהוא סופג לא כואבות לי; יפריע לי שהוא חוטף מכות רק אם זה יצמצם את היכולת שלו להרביץ בשמי, אבל כל עוד אני יכול לשבת מהצד ולעודד אותו תוך פיצוח גרעינים בידיעה שזה שהולך איתו מכות לא יגש אלי להחטיף גם לי (ואני אוכל להמשיך לפצח את הגרעינים שלי בשקט) אין לי בעיה עם המכות שהוא חוטף. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |