בתשובה למודאג, 22/05/00 15:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האמת?.. מכל הדיון הזה הגעתי למסקנה אחת: כך או כך, חוק או לא חוק, מוסרי או לא, אי אפשר למנוע מדעות/טענות/אמירות לעלות, אי אפשר למנוע ויכוח. כותב המאמר יכול להרגע במובן הזה: השתקת פיות היא דבר שאי אפשר לקיים לאורך זמן. האם מישהו באמת מאמין שאיסור בחוק להעלאת עמדה יכול להיות בר אכיפה?.. האמת היא, שאם זה היה נכון, זה היה מזעזע בפני עצמו. כל מה שניסיתי לאמר הוא שההיסטוריה (כן, כ"מדע") יוצאת נפגעת, כיוון שכבר עכשיו אני מכירה אנשים שאומרים שאי אפשר ללמד היסטוריה, כי הכותבים לא אוביקטיבים. אי אפשר ללמוד היסטוריה של ישראל, כי הכותבים מוטים. ואגב, מאותה סיבה גם קשה ללמוד סוציולוגיה, לפעמים, כשמרצה מביע עמדה קיצונית למדי ,וגם אם תרצה להביע עמדה נגדית - זה יתמצה בדו-שיח שלא יצא ממנו שינוי בדיעה של מישהו (או בסיכום שעור של מישהו). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את מבלבלת בין מחקר אקדמי ללימודים אקדמיים. סטודנט לתואר ראשון לא אמור להביע דעה בשום נושא. הוא לומד את בסיס הידע הקיים בתחום שבו הוא מתעניין ואת הטרמינולוגיה. לפעמים נותנים לו לטעום קצת מחקר בסמינרים או מעבדות אבל גם אז הצפיות ממנו מאוד מוגדרות הוא אמור לצאת מהתואר הזה עם ידע בסיסי בלבד (ויכולת מקצועית בתארים מסוימים) ללא יומרות מחקריות. בתואר שני הסטודנט לומד נושא מסוים לעומק, ומשתתף במחקר אבל גם כאן הוא לרוב תחת חסות של פרופסור או דוקטור מסוימים ולא מבצע מחקר עצמאי של ממש. אפילו הדוקטורט הוא בחסות אקדמית. רק לאחר שהוכיח את עצמו והתקבל ע''י הקהילה המדעית יכול חוקר להרשות לעצמו להעלות תזות לא מקובלות ולהטיל ספק בידע הקיים. המסלול הוא ארוך וקשה (מידי לטעמי) אבל זהו המסלול. התנגדות לדעות המרצה בשיעור סוציולוגיה אינו העלאת תזה ואינו מחקר אקדמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא לא בזה שסטודנט לא יכול להעלות תיזה. הבעיה היא שיש דעה שלטת, ומי שחושב אחרת לא יכול לחדור פנימה - הדיעות שלו מונעות ממנו לעבור את השלבים שבדרך (אלא אם ינהג כ''אנוס'', להבדיל..) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדע לא הגיע לאן שהגיע בזכות חוסר נכונות לקבל רעיונות חדשים. יש פתיחות במדע לרעיונות ותפיסות חדשות. נכון שהאקדמיה לא מקבלת באופן אוטומאטי כל רעיון חדש אבל רעיון שמחזיק מים יתקבל בסופו של דבר. ראי את ההיסטוריונים החדשים שמנפצים בזה אחר זה את המיתוסים המוכרים לנו. גם הם נידחו בעבר ע''י הממסד אבל מכיוון שהגישה האובייקטיבית לניתוח האירועים שהביאו להקמת המדינה היא גישה נכונה, הם מצאו את מקומם בממסד. אף אחד לא טען שהדרך לשינוי תפיסות מדעיות היא קלה אבל רעיונות ראויים, מהפכניים ככל שיהיו, נשקלים בצורה אובייקטיבית ומתקבלים ע''י המערכת בסופו של דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולי דווקא היתה בעיה הפוכה: הגעתי לאוניברסיטה לאחר שלא ממש לימדו אותנו את ההיסטוריה של מדינת ישראל (מובן לי שהשואה נתפסה מהותית יותר, ושההיסטוריה שלנו בעייתית ללימוד,ובכל זאת..). הגעתי לאוניברסיטה, כאמור, והנה גישה שלטת במחלקה שלי: היהודים הגיעו לאזור מיושב ועשו בו שמות. אין לי כל כך דרך להעביר את ההרגשה איך זה לבוא במשך 3 שנים לשעורים שבהם מסבירים לך כמה המדינה שלך גזענית, צרת אופקים, רעת כוונות, וכמה שהיא פוגעת במיעוטים, ומפלה לטובת הגבר האשכנזי הלבן מכל הבחינות. אמצה את התחושה בדבריו של אדם שעושה עכשיו תואר שני במחלקה: הוא ספר שבהתחלה השעורים היו קשים לו כל כך, שהוא הגיע למאמרים ישנים (מה שמכונה "פונקציונליסטיים" או מכתבי ההיסטוריונים "הישנים") ולו שירגיש שיש גם צד ציוני, צד חיובי שמסביר את הדברים בראיה קצת פרו-ישראלית. ברור שאין לתאור דברים "נקיון" רגשי. אבל יש גם גבול למידת ההקצנה. אף אחד ממקורביי לא יחשוד בי שאני בעד לטרנספר את כל המיעוטים או לפגוע בנפש זבוב, לא כל שכן אדם *כלשהו*, ועדיין - במדינת ישראל צריכה להיות גם פינה של ציונות בלב. אחרי 15 שנות לימוד עדיין לא נתקלתי בשעור אחד שהכיל אהבה לארץ, לעם, למדינה. מרוב אנטי הפכו אותי לקצת "אנטי לאנטי". ולענייננו: אני דיברתי דווקא על אילו: במקום שבו, לדבריך, אמורים ללמוד "רקע" או "בסיס", מלמדים אותנו רק צד אחד של המפה, ואת השאר - "צא ולמד". מרביתנו לא הולכים להשלים ידע, ומכאן שהידע שאנו יוצאים איתו הוא חלקי ומגמתי. היו תקופות שהמגמתיות היתה פרו ישראלית. פקח עיניך: במקום בו אני למדתי, המצב היה הפוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי היתה בעיה דומה. אני הגעתי ללימודי הפיזיקה עם דעות מוצקות בדבר מוחלטיותו של הזמן והדטרמיניזם של הטבע, והנה כבר בשנה הראשונה לימדו אותי דברים מנוגדים להשקפת העולם הבסיסית שלי. ומדובר בעקרונות הרבה יותר בסיסיים מתפיסה פוליטית. מדובר בתפיסת הזמן שלי. אני משער שההסטוריונים החדשים הרגישו דברים דומים למה שאת מרגישה. לימדו אותם דברים שונים ממה שהם ידעו או הרגישו. מטרת המחקר ההסטורי האקדמי היא להבין מה באמת היה. הוא אמור להיות חף מפניות אישיות. ההסטוריון צריך לחקור את אירועי הקמת המדינה באותה צורה שהוא היה חוקר את מלחמת טרויה. אסור לו לערב רגשות אישיים במחקר. אם התפיסה שאת מציינת היא התפיסה השלטת באקדמיה כתוצאה ממחקרים ועדויות אז היא צריכה להיות מלומדת. תארי לך מצב שסטודנט גרמני יתלונן שמלמדים אותו רק את הצד האנטי גרמני של מלחמת העולם השניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב: אני לא טוענת כנגד הצגת הדברים. אני טוענת כנגד חד צדדיותם. אם אתם מלמדים אותי תגובה לטענה, למדו גם את הטענה המקורית נגדה אתם יוצאים. אדרבא, אם במדע נטו עסקינן - למדו הכל! אם רצונכם להיות "אוביקטיביים ככל-האפשר", למדו הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, לטענתך יש לשלב תיאוריות של מכחישי שואה בלימודי השואה, אסטרולוגיה בלימודי פיזיקה ואבחון מחלות ע''י הילות ושימוש בקריסטלים בלימודי רפואה. האקדמיה מלמדת את התיאוריות המקובלות. אי אפשר לשנות את תוכנית הלימודים על פי נטיות הלב של הסטודנטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך מה שכתבת קשור למה שאני כתבתי? לא ביקשתי לערבב תחומים. ביקשתי שבמסגרת המבוא, הרקע לתחום עצמו, יציגו את התיאוריות השונות. כמו שבפסיכולוגיה נותנים רקע על המגמות השונות והגישות השונות, גם מה שלא מקובל על אותו מרצה (והנימה של השעור לא משאירה הרבה מקום לספק, בינינו). זה לא שביקשתי שילמדו אותי על תולדות ההמצאות במאה ה-20 באמצע שעור סוציולוגיה; אבל אם מרצים שונים כותבים כנגד גישה כלשהי, מן הראוי להציג אותה קודם. מה שאותם מרצים מניחים הוא, שכמותם - גם הסטודנטים שלהם עברו שטיפת מח במשך שנים, וקראו רבבות מאמרים נוטפי ציונות ופרו ישראליות. והרי החדשות ועיקרן תחילה: לא למדנו על זה. אין לי מושג ירוק על מה אתם מדברים. למרצה שלי היתה תשובה לבהיה שלנו בה: אז תקראו. ספר-או שניים שלושה, ארבעה - ויהיה בסדר. אתה יודע מה? היא גם לא כיוונה אותנו לספרים הנגדיים. ועד כאן על "האקדמיה מלמדת את התאוריות ה*מקובלות*". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או-הו, הבה לא נקפוץ למסקנות שגויות. ניתן גם ניתן לסתום פיות. לא במדינות דמוקרטיות, אמנם, אבל ניתן. יש מספיק מקומות שעושים את זה. אפילו עידן האינטרנט לא מספיק כדי למנוע השתקות מאסיביות של דעות לא רצויות באזורים מסויימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בינינו ויכוח (לשם שינוי:-)) - אני אומרת שאפשר לסתום פיות אך לא "לסתום מוחות" - אתה לא יכול למנוע ממישהו מחשבות, בדרך כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהם. גם מוחות אפשר לסתום. קוראים לזה ''חינוך''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |